via dolorosa

דרור, לא מסוגלת יותר לא מסוגלת החיים שלי נורמאליים רק אני לא. אין לי מילים להגיד כמה אין לי כוח יותר. בימים אני על הקרקעית בלילות אני מתחתיה. אל תגיד לי ללכת לטיפול אני בטיפול אני עושה מה שכולם עושים, אני חייה חיים נורמאליים הכול מתקתק, אבל הכול גוסס בתוכי. נמאס לי לחיות, אני הכי אוהבת את החיים ואת כל מה שיש בהם, אני יודעת שלמות היא לא הבחירה השפויה אך גם לא החיים שלי כפי שהם כיום. בטח שמעת את זה פה ובכלל כמיליון פעם, זה ישמע כמו תקליט שחוק - אני לא מסוגלת יותר להחזיק את הראש מעל המים, אני מתה על החיים אבל אני מתה בתוכי - נקודה. אז בסדר, ללכת לטיפול כמו ילדה טובה, ללכת לעבודה לבלות עם חברים לחייך לעולם ולהגיד "בוקר טוב עולם מה שלום כולם אני יורד מן החוטים אני לא ילד אמיתי כמו כל הילדים.......כמה טוב לחיות ולהיות ילד שאוהב את העולם והעולם אותו אוהב מכל הלב....." תודה <>

פי -נוק -יו שמי...:-(

אוי...שלום לך....ברוכה השבה:-) התגעגעתי:-) שלך לי-לך

<> שלום, הקושי שלך עובר בצורה חזקה דרך המילים שאת אומרת. את מתארת קונפליקט חזק בין האהבה שלך לחיים לבין ההרגשה שאת לא יכולה יותר כך. בין החיים הנורמליים, המתפקדים מבחוץ, לבין התחושה מבפנים ששונה כל כך. וכפי שכתבת בשיר, שגם אם מבחוץ את נראית כמו ילד אמיתי את לא מרגישה כך. אני יכול להבין את הקושי עליו את מדברת, אבל אני תוהה למה את מתכוונת כשאת מדברת על להיות ילדה טובה, בין אם בקשר לטיפול ובין אם בכלל. מדוע עלייך להיות ילדה טובה, או להיראות ככזו לפחות. נראה לי שאז אין מקום לחלקים אחרים בך שקיימים ואולי רוצים לקבל ביטוי, חלקים מיואשים, פגועים אפילו כועסים. ואם אני חושב גם על פינוקיו שעליו השיר שלך מדבר (מבלי להתיימר להיות מבקר ספרות), הרי שהסיפור שלו מדבר על המסע הלא פשוט של להפוך לילד אמיתי מבפנים ולא רק מבחוץ. כולל מפגש עם חלקים מורכבים בתוכו ואצל אחרים. ואולי כרגע את נמצאת בתוך מסע שכזה במטרה להרגיש מבפנים ומבחוץ באופן דומה, דרור

דרור, אתה אומר - למה את צריכה להיות ילדה טובה, שהרי אז אין לך מקום לבטא תחושות של פגיעות, ייאוש וכעס. מה זה אומר לגבי מישהי שכן מבטאת זאת – שהיא ילדה רעה? מה זה בעצם ילדה טובה או רעה? מטריד לחשוב שאתה כמטפל ובכלל תופס את ה "רעה" כמביעה פגיעות, ייאוש וכעס ואילו את הילדה הטובה ככזו שלא מבטאת מאלה. זה מזכיר לי את ההורים הנשמות הטובות שאומרים על ילדתם "היא כזו ילדה טובה אני לא שומעת אותה, היא לא מפריעה, אני בקושי מרגישה שהיא קיימת לפעמים אני שוכחת ממנה שעות עד שאני הולכת לבדוק שהיא נושמת. תודה <>

<> הבאתי במיוחד בשבילך כמה מילים על פינוקיו:-) "אל תרביץ לי חזק" – אלה היו המילים הראשונות שאמר בול העץ המפורסם ביותר בעולם. אולי ניחשתם שאותו בול עץ הזה אינו אלא פינוקיו, אשר בידי הנגר ג'פטו, הפך לבובה בדמותו של ילד שובב מאוד. ג'פטו ובובת העץ מיד נקשרים זה לזה כמו אב ובן, אך ארוכה הדרך עד אשר הבובה תהפוך לילד אמיתי, ילד בשר ודם. עד אז יסתבך פינוקיו השובב על כל צעד ושעל, יפגוש את אלה שינצלו לרעה את תמימותו וטוב ליבו, מעט ידידים ישרים ופייה טובה אחת כחולת שיער. פינוקיו הסקרן עובר שרשרת מסחררת של הרפתקאות. במהלך חייו כבובת עץ. הוא מעלה באש את רגליו; מצטרף לתיאטרון בובות במקום ללכת לבית הספר; שני נוכלים שמעמידים פני ידידים תולים אותו על עץ; נוכל אחר מצמיח לו אוזני חמור ומוכר אותו בשוק; בעלי חיים מדברים אליו; אפו מתארך בכל פעם שיוצא מפיו דבר שקר וזה רק חלק מן האירועים המדהימים שעוברים עליו. אנו הקוראים עוקבים אחר פינוקיו הנופל וקם בכל פעם מחדש, ומתאהבים בו מהרגע שפוגשים בו..

הי לך לתחושתי, בין המילים שלך הנוטעות עצב רב נושבת רוח של ויטליות. את מתארת 'מסכה' שבה את מופיעה בחוץ מול תחושות פנימיות "אמיתיות",אך אולי גם הן סוג של מסכה שמבקשת פנים לעיתים דווקא תחושות קשות ומפילות "שוות" השתהות מה, מהוות תמריץ לחיפוש, למאמץ לפענח אותן, לרדת אל פשרן.