שאלה חשובה

שלום , ראשית אני רוצה להגיד שניכנסתי לפורום רק היום אני ממש מוקסמת ומקווה ששאלתי הגיעה למקום הנכון. אני בשנות העשרים לחיי יוצאת עם בחור בגילי בערך במשך 4 וחצי שנים. לפני כשבעה חודשים חלתה אימו בסרטן אשר התפתח במהרה ולאחר כ-4 חודשים (לפני כשלושה חודשים)לאחר סבל רב היא נפטרה . במשך 4 החודשים הללו עמדנו לצידה ימים ולילות וניסינו להקל על סבלה הרב והיינו מאוד אופטימים האמנתי כי זו רק תקופה קשה אשר תחלוף.. במשך תקופת המחלה הייתי בחברתה המון ונוצרה קירבה ואינטימית (יש להדגיש כי גם בשנים שעברו הייתה אינטימיות וקרבה אך השהייה איתה בזמן מחלתה רק העצימה זאת). הקירבה בינינו הייתה גדולה מאוד (בלי קשר לחברי) ולפני מותה היא ניפרדה ממני במילים אוהבות מאוד (לא ידעתי באותו זמן כי היא ניפרדת ממני). מאז מותה לא היה לי הזמן באמת לעקל את מותה. חברי צריך תמיכה רבה, ואינני לבד כמעט אף פעם, עברו כבר 3 חודשים ואיני מצליחה לחזור לעצמי לאדם שהייתי. הפנתי את חברי ליעוץ פסיכולוגי כדי לעזור לו בזמנים הקשים הללו , אך לי אין למי לספר ולהיתייעץ , משפחתי עסוקה בענייניה ואינה מבינה לליבי. חברי השתנה מאוד וכרגע (ובצדק) אין מקום לכאבי אצלו. שאלתי היא האם עליי ללכת גם לטיפול פסיכולוגי? אם כן מאיזה סוג (אני יודעת שיש כמה סוגים..) אודה לתשובה. ח

הי ח. אני חושבת שלאבד אדם קרוב, לא חשוב אם הוא בן משפחה או לא, זה דבר קשה מאוד, וקשה להתמודד איתו לבד..את צודקת לדעתי שאת צריכה למצוא מישהו שיוכל להקשיב לך ולהיות איתך, כדי שאת תוכלי להמשיך להיות שם בשביל חבר שלך. אני גם חושבת שלפעמים להיות ביחד בתוך הכאב יכול להקל דווקא ולא להכביד.אולי את לא צריכה "לחסוך" ממנו שגם לך זה כואב ושגם את מתקשה לחזור לעצמך..חבל שאת יכולה לתת כל כך הרבה מעצמך, אך לא לתת לך או לקבל מאחרים את התמיכה שאת צריכה. אני מקווה שלא תדעי עוד צער אבל בינתיים, את יכולה גם לכתוב פה כדי לשתף ( לי זה עוזר המון )... אופיר

ח. שלום, אני מבין שאובדן אמו של חברך היה עבורך אובדן אישי, נשמע לי אפילו כמעט כאובדן בן משפחה קרוב ועל כך אני משתתף בצערך. המצב בו את נמצאת כרגע כאשר את חשה קושי להתמודד עם המוות שלה, ומנגד האנשים הקרובים אלייך ביותר אינם פנויים לעזור לך, ואולי אפילו אינם מבינים את התחושה שלך שזהו אובדן אישי, הוא מצב קשה ומורכב. אני חושב שאת בהחלט יכולה וצריכה להיעזר בטיפול בשיחות. קודם כל על מנת למצוא מקום משלך בימים אלו וגם על מנת לעבד את האבל הזה, שייתכן ונוגע גם בנקודות רגישות אצלך. לכן המלצתי היא על טיפול פסיכולוגי בגישה פסיכודינמית. בהצלחה, דרור

שלום לכולכם, תודה רבה על התגובות בהחלט עזרתם לי מאוד . נכון לרגע זה אני לא יכולה לשתף את בן הזוג שלי עם מחשבותי משום שאיני רוצה להכביד עליו וכשאני איתו אני מעדיפה לדבר על דברים אחרים ולנסות להשכיח משנינו את המאורע העצוב. אנחנו עדיין מדברים על המקרה כי אני מרגישה שהוא סגור , ואני רוצה לעזור לו להוציא את רגשותיו חוצה (כדי שזה לא יחזור עליו בעתיד) היום אמרי לו שהשארתי הודעה בפורום שלכם והוא בהתחלה אמר שאני כן יכולה לפנות אליו, לחר שדיברתי איתו והסברתי לו את עמדתי הוא הבין אותי . אשמח להיכנס מידי פעם לפורום ... תודה רבה ח.