קושי בטיפול

ערב טוב, הגעתי לטיפול אחרי הרבה התלבטות, כי אני לא יודעת/אוהבת לדבר על עצמי. סבית הפניה לטיפול הייתה המון בעיות שהצטברו, ושלא שיתפתי איתם עם אף אחד, הדבר נהיה מאוד קשה ואחת החברות שהרגישה במועקה שלי אבל לא ידעה במה מדובר שיתפה אותי בחווית הטיפול שלה ושיכנעה אותי לנסות. שנתיים ו 4 חודשים עכשיו ועדיין קשה לי שם. קשה לפני הפגישה -שלשולים, ובחילות- קשה לי בתוך הפגישה - אי יכולת לשתף, לדבר, הרגשת החונק, להשתחרר- ואחרי הפגישה -הרגשת הפספוס שלאחר, התלות בה- שיתפתי את המטפלת בכל זה, וכל פעם אנחנו מדברים על התקיעות אבל לא מצליחה לצאת מזה. אני מרגישה שאני הולכת להתפוצץ, לא מספיק הבעיות שהיו לי, ועכשיו נוספו גם הבעיות של הטיפול - במה לשתף, כמה לשתף, איך, מה תגיד, כמה עוד אשלם, לאן אגיע, ....- המון שאלות פתוחות. והשאלה הגדולה האם יש אפשרות לשינוי בגיל שלי. אני מרגישה שפיספתי המון דברים בחיים ולא יודעת איך לפצות אותם. המון חלום ושאיפות היו לי בחיים במיוחד זוגיות ואמהות, אבל זה כבר לא נראה באופק אשמח לשמוע ממך סופ"ש נעים

שלום לך. אני שומעת ממך את הקושי להחשף ולחשוף, לתת שם ומילים לאזורים שהוחבאו עמוק בתוכך עד שגם את כבר פחדת להציץ או לגעת. והאפשרות, או האיום, שאותם מקומות, רגשות, צרכים, כאבים, ייצאו לאור, היא מפחידה אך גם באופן כלשהו, מאפשרת ומדליקה ניצוץ של תקווה. כמעט כבדרך אגב ציינת שאת בטיפול כשנתיים וחצי. זמן ארוך לחויה שלכאורה רוויה ייסורים, כאב, כשלון. אני חושבת שאת כנראה מזהה או חווה שם גם משהו אחר, נוסף. כנראה משהו בקשר, באפשרות להיות עם, בתקווה שאת יכולה להרגיש אחרת, בחוויה שיש שם מישהו שמלווה, שמקשיב, שאיכפת לו, כל אלה, גם אם הם עדיין משניים לחרדה ולתסכול, כנרא מתגמלים ומשמעותיים דיים כדי לתגמל אותך ולהשאיר אותך בטיפול. אני מקווה שאת מצליחה לגעת בטיפול בחרדות ובפחד, ובטוחה שיש גם קולות, גם אם רובם עדינים וחלשים, שנאבקים מתוך אמונה שיכול להיות אחרת. כנראה תצטרכי עוד לא מעט זמן כדי לבסס אמון, בטחון, תחושת רוגע והקלה בתוך קשר, ועם זאת- כשתוכלי לחוש זאת כנראה תצליחי לסמן לעצמך ניצחון חשוב והצלחה משמעותית. חשבתי על כך שכינית עצמך אני. נשמע לי שאת בתהליך שבו את מבררת, מאפשרת ומוכנה שאת, ה"אני" שלך, יהיה במרכז. אל תוותרי על כך. בהצלחה, מלי.