היי

שלום מלי, נעים שאת פה. מה היית אומרת מקצועית ובכלל על מטופלת שלאחר מעל שנה של טיפול, מגיעה לפגישה ובוכה פעם ראשונה בכל השעה. המטופלת מספרת בפגישה שלאחריה שהתחושה היחידה שליוותה אותה במהלך הפגישה, בזמן הבכי הוא געגעוע ונזקקות גדולה לאמא שלה. שהיא הרגישה שלא היא עצמה ולא המטפל שלה היה איתה שם בחדר אלא רק הכמיהה לאמא שלה. הגעגוע לאם היה עוצמתי כל כך שהיה מפחיד. סופש נעים

שלום לך. נשמע שמדובר בפגישה מרגשת ומשמעותית. סביר להניח שאחרי תקופה ארוכה של ביסוס הקשר הטיפולי, בניית בטחון ואמון, עבודה על קירבה ואינטימיות, ניתן היה לפגוש בחדר, מול המטפלת, אזורים נזקקים, פגיעים, חשופים, ולאפשר להם פשוט להיות. אני מתארת לעצמי שבמהלך הטיפול הלך ונבנה קשר ששיחזר או הזכיר נזקקות לאם קרובה, דואגת, מאפשרת, אוהבת. הרגשות הללו פגשו את הזכרונות והרגשות שנאגרו מול אימא והיחסים איתה, וברגע מסוים, בצומת רגשית אחת, הזכרון והגעגוע הצטלבו עם החוויה הרגשית בהווה (בקשר הטיפולי) לכדי חוויה חדשה, מטלטלת, כואבת ונוגעת כאחד. אני מתארת לעצמי שבהמשך ניתן יהיה לתרגם את החוויה והבכי למילים, ולהבין יותר מה קרה שם בחדר, מה ניתן ללמוד ולהבין מכך על הצרכים, החוסר והתלות, ומה אולי יכול להיות משלים, אפשרי או משחזר בקשר הטיפולי. להתראות, מלי.

תודה מלי, מקווה שזה בסדר להעמיס עלייך עוד טיפה. יש לי מטפל לא מטפלת. אחרי הפגישה של הבכי וההתפרקות שלי, אני נורא כועסת עליו ומצד שני מאוד זקוקה, או כועסת על כל שאני זקוקה לו ובעיקר כועסת על כך שהייתי במצב בו כל עצבי חשופים, מצב בו לא שמרתי על עצמי כמו תמיד, איבדתי שליטה. בפגישה בה בכיתי, הרגשתי בהלה ופאניקה פנימית פחד נוראי לכן רציתי את אמא שלי ממש כמו ילדה מפגרת, אני נבוכה מהסיטואציה ורוצה מאוד להחזיר את השליטה לידי. מוזר לי שהמטפל ישב מולי ולא רציתי אותו רציתי שיעלם כי הנוכחות שלו הכבידה עלי הכאיבה לי הוא היה עד לפגיעות שלי, כועסת על כך שהייתי במצב משפיל עבורי והוא ישב שם מולי במלוא אונו. אני במצב בו לא יודעת אם אוכל כבר לשמור את הבכי ואת הכעס בבטן ונורא לא רוצה לפגוע בו. לכן חושבת לא לחזור לטיפול, מפחיד אותי פגישות מהסוג הזה, הכי מפחיד שבפעם הבאה שאבכה הוא ידבר או ינסה להתקרב זה מעורר אימה, כשאני בוכה זה לעצמי לבד, מפחיד לחשוב שמישהו מביט לחולשה שלי בלבן של העיניים. תודה

מבינה אותך! בכי היא חולשה גם עבורי למרות שדיברתי על זה עם המטפלת היא לא מצליחה לשכנע אותי שזה בסדר:-(