די.. בבקשה.. די.. :(

מתי כבר זה יגמר מתי כבר אמצא את האור מתי כבר אהיה חלק מהחלומות שלי מתי כבר יהיה משהו לצידי מתי כבר יהיה מי שיחבק אותי מתי כבר אפסיק לחשוב על סכינים מתי כבר יהיה אוויר מתי כבר אפסיק להסתובב סביב עצמי מתי כבר אצליח לשמור על הגוף שלי מתי כבר לא יהיו צלקות מתי כבר אחיה מתי כבר אחייך מהלב מתי כבר אצרח מתי כבר ארקוד מתי כבר אלמד מתי כבר אבין את עצמי מתי כבר אדע לדבר את הכאב שלי מתי כבר אתמסר מתי כבר אפסיק לכאוב מתי כבר אתחיל לבכות מתי כבר ירגע הדופק מתי כבר לא אתבייש מתי כבר אדע שאני זה אני מתי כבר אפסיק להתנצל מתי כבר אתחיל להתרגל מתי כבר אמשיך מתי כבר יחשיך.. ~נילי~

שלום נילי במכתב שלך יש הרבה כאב ועצב. נראה כאילו האין ממלא את עולמך, משהו שם לא קורה בשבילך, אצלך, לא מתמלא במקום שבו את מחפשת, לא מוצא מרגוע. אני שומעת את הייאוש וההמתנה לשינוי, ומנסה לראות בכך ניצוץ של תקווה שאת מסמנת - שעוד יכול להיות אחרת, שעוד תרגישי אחרת, שהמתי עם סימן השאלה יום אחד, מתישהו, יתחלף בעכשיו. מחזקת אותך מרחוק... מלי.

עכשיו זה יתחיל עכשיו מצאתי את האור עכשיו אני חלק מהחלומות שלי עכשיו יש משהו לצידי עכשיו יש מי שמחבק אותי עכשיו הסכמתי למחשבות שלי על סכינים עכשיו יש אוויר עכשיו הבנתי שזה קשה אבל בסדר להסתובב סביב עצמי עכשיו כבר אני מצליחה לשמור על הגוף שלי עכשיו עדין יש צלקות עכשיו אחיה עכשיו אחייך מהלב עכשיו אצרח עכשיו ארקוד עכשיו אנסה להתרכז וללמוד עכשיו אנסה להבין את עצמי עכשיו אנסה להבין את הכאב שבי עכשיו אנסה לדבר את הכאב שלי עכשיו אתמסר עכשיו אבין שלאט לאט, עם הזמן אפסיק לכאוב עכשיו אתן לעצמי לבכות עכשיו אנסה להרגיע את הדופק עכשיו כבר לא אתבייש עכשיו אתנחם ואשמח שאני זה אני עכשיו כבר אפסיק להתנצל עכשיו כבר אתחיל להיתרגל עכשיו אמשיך עכשיו לא אתן, שיחשיך.... מלי, לקחת אותי רחוק.. מילה שהראת לי היום (עכשיו..) לימדה אותי המון.. עכשיו אנסה לקחת את עצמי קדימה.. לא לזלזל בכעס שלי.. דווקה להיות איתו.. לא לרדת על הכיאוס שבי.. להיות אמפטית לעצמי.. אנסה.. עכשיו.. ~נילי~