.

ניסיתי לנפץ שתיקה וזה ניפץ אותי לאלפי רסיסים בעשר אצבעות ופה אחד חפרתי לעצמי את הבור ישר לצניחה חופשית אין לי כוח להמשיך עוד.

שלום נקודה. אני לא בטוח מה לכתוב. בהרגשה שלי יש לך את הכוח. יש לך הרבה יותר ממה שאת מאמינה. אבל אני מבין שזו לא ההרגשה שלך, ולא נראה לי שאני בעמדה להתווכח. אבל דבר אחד חשוב לי לומר - אין ספק שאת שורדת. תראי כמה את עוברת, ובהודעה הזו בלבד את מתנפצת ונקברת וצונחת...ואלוהים, כמה שזה בטח כואב. אבל בכל זאת, את מדווחת, וכותבת וממשיכה לזוז. בעיני זה כוח. מקווה שיספיק לך, ואולי נתכתב על זה עוד. להתראות דוד

דוד,נכון לרגע זה כן,אין ספק אני שורדת-וזאת עובדה. והיום גם אין לי כל ספק,שהמטרה לא תמיד מקדשת את כל האמצעים, בעיקר כשאתה סובל כל כך. לגבי הכוחות-הם באמת אזלו,לאורך תקופה הניעו אותי כוחות ההרס כי דווקא הם אלו שהצליחו להכניס אליי עוד קצת אויר, להמשיך במסע הזה שסופו ידוע מראש. ואולי זה דווקא מה שהכי הכי כואב לי.עבורי הדברים כל כך ברורים,ודווקא משום שזה כך,רציתי לצעוק אך החרש אינו יכול לשמוע. כך שנשארת אני עם ים הכאב בבטן בלב עמוק בנשמה,וממשיכה לעולל לעצמי ולהתעעלל עד הסוף. אני יודעת שהשקט יגע בי זה הדבר היחיד שעליו לא מתכוונת לוותר אם זה יקרה בשלמות או ברסיסים שלי יודעת שהמילה האחרונה היא שלי והיא עוד לא נאמרה. אני פה כי הרבה יותר מבטיפול,על אף שאין לה מחליף-יכולה למשוך עוד קצת בחבל. אבל כל כך כואב נשברת נופלת פוגעת ומנסה לקום לעיטים כמה פעמים ביום,אין כוח אין אויר יש צורך לא מושג כואב כואב כואב.והלב מדמם אך עדיןן דופק.