עזרה

שלום, שמי דנה ואני בת 18. לאורך כל חיי סבלתי מתחושות של בדידות ועצבות. בששת השנים האחרונות אני מניחה שזה החריף לדכאונות שמלוות במחשבות אובדניות. הדיכאון אובחן אצל אמי ואצל אחותי והציב אותן בסכנה כמו גם אותי. אין לי עם מי לדבר על זה, איני יכולה לממן טיפול פסיכולוגי וההורים שלי לא מייחסים לזה חשיבות ומתייחסים לזה אופי דרמטי ותו לא. אשמח לדעת היכן אוכל לפנות לייעוץ והדרכה מבלי שהדבר יוודע למשפחתי שנוהגת ללעוג לי על כך. בתודה, דנה.

דנה... דבר אחד אני לא מבינה - גם אצל אמא שלך וגם אצל אחותך אובחן דכאון, נכון? אז למה עלייך מלגלגים ומייחסים לתחושות שלך דרמטיזציה? אצלן זה לגיטימי ואצלך לא? אם את בת 18, זה אומר שאת לפני גיוס... את צפויה להתגייס בקרוב? אם כן, תוכלי לקבל טיפול במסגרת הצבאית (קפ"ס - קצין פסיכולוג). אם לא, את יכולה לפנות למרפאה הציבורית לבריאות הנפש שבאיזור מגורייך - הטיפול בחינם, ומאחר שכבר אינך קטינה, יש חובת סודיות גם כלפי הורייך. ובכל מקרה, קשה לחיות עם בדידות ועצב לבד, ועוד כל-כך הרבה שנים... בעיקר כשיש כזה ניכור עלפי הרגשות שלך מצד המשפחה, שלא מקבלת אותם ואף דוחה אותם בזלזול... לאף-אחד לא מגיע להישאר לבד עם הרגשות והתחושות הללו, ולכן אני באמת חושבת שההחלטה שלך לטפל בעצמך בשביל עצמך היא החלטה אמיצה ונכונה - בהצלחה!

שלום דנה כפי שאת רואה השיגו אותי מבחינת התשובה ואני מצטרף להודעה שעלתה לפניי לחלוטין - גם מבחינת התוכן ככלל וגם מבחינת ההמלצות הספציפיות. אכן, נדמה לי ששני המקומות הנכונים לפנות אליהם הם תחנה ציבורית לבריאות הנפש במקום מגורייך או איש מקצוע בצבא, במידה ואת כבר חיילת או שבכוונתך להתגייס. על מנת להבהיר, התחנות לבריאות הנפש אולי נושאות שם מאיים מעט, אבל הן תחנות המוקדשות לרווחת הציבור ועובדים בהן אנשים מסורים ומקצועיים, המטפלים ומומחים במגוון של קשיים רגשיים ומצוקות. בהתחשב במצב שתיארת אני בהחלט ממליץ לך לפנות למקום כזה או לדומה לו, על מנת להקל על הסבל שלך ועל מנת להגן עליך מפני הסכנה שאת מתארת. אין שום דבר מצחיק או לא רציני בתחושות שלך. אולי יהיה לך קל יותר לגשת לתחנה יחד עם אדם קרוב, עליו את סומכת, אבל בכל מקרה, אני מפציר בך לא להמשיך ולסבול לבד ולשווא. להתראות דוד