תודה. אבל...

מלי שלום תודה על התשובה המפורטת. אבל אני כנראה לא חוויתי תחושות השפלה והקטנה כפי שאת אומרת ועל כן חשבתי לברר באמצעות היפנוזה (ראיתי באינטרנט שיש פסיכולוגית אחת שעושה היפנוזה) ולגלות את אותם הגילגולים הקודמים שלי בהם הייתי עבד לגבירה. מה את חושבת? הנקודה היא שזה לא זכור לי כחוויה רעה אלא להיפך אותה גבירה בעצם מביאה לי שקט נפשי ואני שמח שהיא מאפשרת לי. משחר נעורי התפעלתי מהכישרון של הכלב לזכות באהבת גבירתו, מהאופי החיובי שלו, ממסירותו האין סופית, מהאופן בו הוא מקבל את הדין, ממנהגו האבירי ללקק את היד המושטת ולכשכש בזנב אפילו כשכהוא נאלץ לספוג עונש על מעשה או על מחדל.ואף אני רציתי להיות הכלבלב האהוב של אמא. והיום אני עצמי רוצה לנהוג כמותו - להיות כלבה הצייתן של גבירתי. לצאת מגדרי בשמחה כשהיא מזהה בי את התכונות הכלביות שכה אהבתי. להבין מהו חפצה האמיתי... זה לא כאילו שאני מרגיש שפגעו בי

שלום עובדיה. טיפול בגלגולים קודמים איננו גישה פסיכולוגית, ולעניות דעתי איננו שייך לפסיכולוגיה הקלינית, שמתאמצת (גם אם לעיתים בהצלחה חלקית בלבד...) להיות תיאוריה מדעית, שעונה על דרישות נוקשות של כלים ורעיונות העומדים במבחן המחקר ובחשיבה רציונלית-אקדמית (חזרה לגלגולים קודמים הנם תפיסה מיסטית-רוחנית, שאמונה בהם, נכון לעכשיו לפחות, לא עמדה בהוכחה המדעית). בנוגע לאמירתך כי לא חווית חוויות של השפלה או הקטנה בילדות, הרי שזהו דבר שיש לברר לעומקו בטיפול. המשיכה המינית והעיסוק נושאי גבירות ואדונים מרמזים על ניסיון מסוים במערכות יחסים מוקדמות, שהתבססו על דפוס דומה. ייתכן שאותם זכרונות אינם נגישים לך כעת, ולעיתים נדרשת תקופת טיפול ארוכה כדי להיות מודעים להם ולהצליח למצוא את הקשר בינם לבין החוויות בהווה. בעיני עבודה פסיכולוגית מקצועית יכולה לתרום לך מאוד. בהצלחה, מלי.