חיבוק

שלום לך, אני בטיפול אחרי שהחלטתי להתמודד עם נושא ההתעללות שעברתי. במשך שנתיים וחצי שאני בטיפול הייתי עסוקה יותר בקשר שלי עם המטפלת, באיך היא תגיב, מה היא באמת חושבת עלי, לא כמטפלת, ואיך להתנהג בתוך הפגישה. אני כל הזמן מעירה לה שאני לא מרגישה מוחזקת, שאני צריכה יותר תמיכה אבל אין לה זמן לעוד פגישה בשבוע ואם זה קורה והיא אכן מוצאת שעה כזו, אני מבטלת.!! מבחינתי להיות מוחזק ונתמך משמעתו גם תמיכה פיזית. פעם אחת היה לי האומץ וביקשתי ממנה חיבוק בעת שנשברתי אצלה, היא הסכימה מיד וחיבקה אותי ממש חזק ולא נתנה לי להרפות. ביקשתי להפסיק אז היא ביקשה להישאר עוד קצת אצלה. זה היה הזמן היחידי שהרגשתי שאני כן מוחזקת (גם כשהיא מחזיקה לי יד), אבל שאלתי היא, האם היא באמת חיכתה לרגע שאיבקש כי היא לא תבקש זאת? האם באמת איכפת לה כל כך ממנה? או שהיא עשתה זאת רק בשביל "ההצגה"? עכשיו אני עסוקה באיך לגרום לה לחבק אותי שוב! ובטח אם תפני אותי אליה, היא תטען שכן איכפת לה ממני. לא נראה לי שיש מטפל שידחה מטופל ויגיד לו שהוא עשה זאת רק בכדי לספק את מבוקשו.!!! אני ממש מבולבלת.

שלום שירה. נראה לי שעבורך, החיבוק פתר צורך רגעי, אך לא ענה על צורך עמוק יותר. כך, כשהמטפלת שלך חיבקה אותך, הרגשת מוגנת, בטוחה, "מוחזקת" יותר, ועם זאת, נשמע שהרגשות ביסודן לא השתנו (ואולי אף התעצמו?) - האם באמת היה אכפת לה? האם היא עשתה זאת רק משום שביקשתי? האם יש בינינו משהו אמיתי או מזויף? משום כך, אני מציעה לך להתבונן במה שאת צריכה ומבקשת ובקונפליקט שמשתקף שוב ושוב: מחד את נזקקת, צריכה קרבה וקשר, חייבת להרגיש שאת חשובה ושאכפת לאחר ממך. מאידך את מוצאת עצמך שוב ושוב בתחושה שאת לבד, נשמטת, שאת לא באמת חשובה או מלווה את האדם שמולך בקשר. יתירה מכך - כאשר את זוכה למענה מותאם "כמו שרצית" (לכאורה), הקונפליקט הזה מתגבר ביתר שאת, ואת מתחילה לחשוב על האחר כמי שמציג וכאדם שאיננו אמין ושלא ניתן לסמוך עליו. נדמה לי שדרך כך את משרטטת חוויה של קשר שחשוב להבין את מקורה, ואת האופן שבו היא משתחזרת בקשרים נוספים בחייך. כנראה תצטרכי לחוש שוב ושוב את הצורך, ביחד עם התסכול והכאב, עד שתוכלי להיות גם במקום אחר, שבו את צריכה ומקבלת באופן מותאם, נוגע ומרגיע באמת. בהצלחה, מלי.