טיפול

אני בטיפול בערך 3 שנים. אני שואלת אותה כל פעם מחדש אם אנחנו צריכים לסיים את זה - הטיפול והיא אומרת שלא. יש שתי בעיות: 1) רק לאחרונה התחלתי קצת לדבר. כל הזמן הזה (3 שנים) עבר בלהתרגל לשבת מול מישהו ולדבר איתו על הרגשותי. עבר בבריחה מאמצע הפגישות ואיך ללמוד להישאר עד הסוף למרות הכאב (למרות שזה ממש לא עוזר)... הרבה ביטולים, הרבה שקט, מעט בכי (פעם אחת בשלוש השנים)... 2) כשהיא מייעצת לי להישאר אני תמיד מתחילה לחשוד שהיא רוצה שאני אשאר בגלל הכסף ושחבל לה לאבד לקוח. אני לא רואה עצמי חוץ מאשר לקוח. למרות שאני מחכה לפגישה כל שבוע. ועוד בעיה שאני מפחדת לעזוב (כאילו שאני מחכה שהיא תגיד לי להישאר), מפחדת שיהיה לי רע, ואז לא יהיה לי האומץ לחזור אליה או לאף טיפול אחר (כי יש לי את הנטיה להיות קשה עם עצמי).

שלום ג. נשמע שאחרי תקופה של היסוס, פחד ובושה, הצלחת לראות בטיפול מקום בטוח, משמעותי, אינטימי. תקופה ארוכה בדקת, התלבטת, פחדת, וכעת נשמע שחלה תזוזה משמעותית. אני תוהה מדוע דווקא עכשיו את עסוקה בשאלות על פרידה. על פניו, הטיפול כעת נמצא בשלב קריטי עבורך, שרחוק מתחושה של מיצוי ומימוש. אני חושבת שאולי בכך את מספרת מה קורה לך בקשר כשאת מתקרבת, סומכת, מתנסה בחוויה של קירבה ואינטימיות. נשמע שהמקום הזה מלחיץ ומסוכן עבורך, ואת מגיבה ברצון להתרחק ולהמנע, ובתחושות קשות או ביקורתיות לגבי האחר בקשר ("היא רק רוצה את הכסף שלי"). אני חושבת שאם תצליחי לחשוב ולדבר על כך בטיפול, תוכלו (את והמטפלת שלך) להבין יותר טוב מה את מרגישה בקשר, ממה את נבהלת, ומה יכול לעזור לך להרגע. באופן הזה תוכלי להשתמש בתחושות שעולות בך בקשר עם המטפלת כדי להבין טוב יותר מה קורה לך בקשרים. בהצלחה, מלי.