בודהיזם בטיפול (?)

שלום רב, אני גבר בשנות ה-50 שלי, עברתי בחיי טיפולים רבים, ועקב אירועי חיים קשים שפקדו אותי בשנים האחרונות וגם קושי גדול לחזור לטיפול, התחלתי לפני מספר חודשים בטיפול אצל פסיכולוגית קלינית התנהגותית-קוגניטיבית. הגישה הטיפולית הייתה פחות חשובה לי וחיפשתי מישהו שיקשיב לי ויפגין איכפתיות, כך שלא אהיה לנטל גדול מדיי על מעט החברים שיש לי. אני חייב לציין שאכן נתקלתי ביחס אמפטי מצד הפסיכולוגית, אך אליה וקוץ בה. הפסיכולוגית עצמה אימצה לעצמה כדרך חיים, שפולשת אל הטיפול, את התפיסה הבודהיסטית, בעוד אני אדם שכלתני ורציונאלי ביסודי. גישה זו אינה מדברת אליי, אני מרגיש שמדובר במיסטיקה, כאמור לא חשוב לי שהטיפול לא יהיה התנהגותי-קוגניטיבי, אך אינני בנוי לספיגת התפיסה הבודהיסטית, בוודאי שלא בתוך הטיפול. העליתי את נושא ה"רוחניות" של הפסיכולוגית במספר פעמים בינינו ועל פניו נדמה היה שהיא הסכימה להימנע מכך, אך זה חזק ממנה והיא תמיד חוזרת אליו כל הזמן. אני מודע לכך שבימינו מיטשטש הגבול בין גישות רוחניות למיניהן ובין הפסיכולוגיה. גם הבנתי שחלק מהגישות הפסיכולוגיות אימצו לעצמן עקרונות בודהיסטיים ואחרים (למשל, mindfullness בתוך טיפול התנהגותי דיאלקטי), אך עליי זה לא עובד, זה מקומם אותי ואני לא מתחבר לזה. דבר נוסף שמפריע לי הוא נטייתה המוגזמת לטעמי של הפסיכולוגית להביא דוגמאות אישיות מחייה, כולל פירוט של קשייה והצורה בה היא התגברה עליהם בעזרת הגישות שהיא מציעה לי. כל ניסיונותיי לומר לה שהיא אדם אחר ומה שעזר לה לא יעזור לי בהכרח לא הועילו. על אף כל אלה, אני מרגיש שאין לי כוחות נפש להחליף מטפל שוב ואני מוצא את עצמי "לכוד" בתוך פגישה ספק טיפולית, ספק מטיפנית, אחת לשבוע, כשציפייתי היא שרק יהיה שם מישהו שיוכל להקשיב לי. אודה לך על התייחסותך. גבי

שלום גבי. הרוחניות מחלחלת לאספקטים רבים בחיים, ובכללם לגישות טיפוליות מסויימות. עם זאת, חדוב לציין שמדובר בזרמים מסויימים בתוך הפסיכולוגיה, שאינם בהכרח מייצגים את הגישה הפסיכולוגית הדומיננטית, והם תופעה לא שכיחה מאוד. אני מציגה זאת כך כדי שתדע שבחרת (במודע או שלא, בטעות או שלא...) בגישה שאיננה ה"זרם המרכזי" ואיננה מייצגת את עקרונות הטיפול הפסיכותרפויטי הקלאסי. ולעצם העניין - נשמע שפנית לטיפול מתוך קושי לתפוס מקום בין החברים, ומתוך רצון להשיג מקום עבורך, שבו אתה, חוויותיך ורגשותייך יהיו במוקד, ללא צורך לשמור על האחר, וללא צורך להתבייש או לחוש אשם על כך שהמרכז הוא אתה. אני שומעת מהתיאור שלך את הטיפול שלמעשה תחושות אלה משתחזרות גם מול המטפלת. גם שם אתה חש שאינך המרכז, שיש דברים אחרים (תיאוריות בודהיסטיות, חייה האישיים של המטפלת) שבאים לפני או במקום הצרכים שלך, ושגם שם צריך לוותר או להתכוונן לאחר כדי להיות בקשר. אני תוהה האם הדפוס הזה מוכר לך, ומה הוא מספר עליך ועל חייך. יתירה מכך - אני שומעת כמה קשה, למרות התסכול והאכזבה, לשים את הגבול האישי ולהחליט שמגיע לך יותר, שמגיעה לך חוויה אחרת. אני מציעה לך לבדוק שאלות אלה, ומקווה שתצליח הפעם לתת לעצמך חוויה אחרת בקשר - חוויה של הכלה, הקשבה, ואמפטיה כשאתה, רגשותייך וחייך במרכז. בהצלחה, מלי.