התייעצות לגבי אמא

שלום רב, השאלה שלי נוגעת לאמי, שהינה כבת 55 אני בת 24. אימי הינה דור שני לשואה, ואמה, סבתי, סובלת מבעיות של פרנויה ועצבים. לאמא שלי יש התקפות זעם מאז היותי כבת 7, 8 היא אדם משכיל, נעים ומרשים, אך ברגעים כאלה "היא לא רואה בעיניים". ניסיתי להתעמת איתה כדי שתכיר בכך שיש לה בעיה, ותנסה לפתור אותה, האמת שאני בעצמי לא יודעת איך, האם פסיכולוג יעזור? או קבוצת תמיכה? העניין הוא שהיא בטיפול כרגע אצל פסיכולוגית, אך לדעתי אינה מודה בבעיה ומספרת עליה, ולכן אי אפשר לזהות את הבעיה! כיוון כפי שאמרתי, היא בד"כ מקסימה ומרשימה. הערב היא התקיפה אותי בצורה מפחידה מאוד, היא היכתה את הדלת עליי בכוח עד שהזכוכית בדלת עפה והתנפצה. מה לעשות.... לנתק איתה קשר? אני באמת אובדת עצות כאן. אני מחד, לא יכולה לחיות במקומה ולפתור לה את הבעיות מאידך, סובלת ממנה מאוד ולא יכולה להמשיך לסבול! (ועדיין אוהבת אותה). תודה רבה על ההתייחסות, אני מודעת לכך שזאת שאלה מורכבת.

שלום מיק. השאלה שלך היא אכן מורכבת, בעיקר בגלל שהיא נוגעת בקושי לגבי עזרה לאדם במצוקה שלא מכיר או מודע למצוקתו, או שמסרב לטפל בה. התפרצויות הזעם של אמך מצביעים על כך שהיא סובלת. ייתכן שמדובר בכעס וסערת רגשות שהיא איננה מודעת להם או מפחדת להתחבר אליהם, וברגעי הכעס מאבדת שליטה. הטיפול הפסיכולוגי בהחלט אמור לעזור לה. גם אם כרגע היא איננה מתייחסת לכך באופן ישיר, הרי שבאופן עקיף קרוב לוודאי שהיא משתמשת בטיפול כדי להרגע ולמלא כוחות, ולכן יש סבירות גבוההה לכך שתוכל בהמשך להיות רגועה יותר. הייתי מציעה לך לדבר איתה על כך כשהיא רגועה, והאווירה ביניכן נינוחה. חשוב שהשיחה לא תהיה תוקפנית ו"מוחקת", אלא שתנסו להתבונן ביחד על מה שקורה, ואולי גם לתכנן מה יעזור לה ולך בהתקף הכעס הבא. עם זאת, נותרתי עם שאלה לגבי הקשר ביניכן. היות ואינך קטינה הרי שאת יכולה לווסת ולמנן את הקשר איתה, ולשים את הגבולות שלך (למשל, אם את חשה לא נוח ולא בטוחה בבית, אולי כדאי שתשקלי מגורים לבד). אני תוהה מדוע את ממשיכה לשמור על הקרבה והתלות, גם כשאלו מכאיבות או מתקיפות. בהצלחה, מלי.