המון זעם

אם אני אני אז אני מרגיש צורך להיות עצבני ממורמר וכועס נורא מול מטפל ואפילו עליו, וככה לא מנומס להיות וזה אולי גם יפחיד אותו ואותי ויפריע לטיפול אז יוצא שאני מנומס ושכלתני אבל אז אני לא אני והטיפול לא אמיתי לא משנה כמה זמן הוא נמשך. מה דעתך?

דוד חמוד אתה חושב שמטפלים מחפשים נימוסים? אם לא תוציא את הכעס בטיפול איפה כן? אל תדאג הוא יעמוד בזה ופעם ראשונה אולי מישהו יקבל אותך עם כל הזעם והכעס וזה לא הופך אותך ללא נחמד או מנומס זה עושה אותך בן אדם:-) בהצלחה

דוד שלום, אני חושב שתאה מעלה שאלה חשובה בכלל ובנוגע לטיפול שלך בפרט. אתה מתאר קונפליקט בין הרצון שלך לכעוס, להרגיש שאתה יכול, שזה בסדר, שיעמדו בזה ושאתה תעמוד בזה. מנגד אתה חושש ומנסה להגן עליך ועל המטפל, גם במחיר של הרגשת זיוף מסויימת, שזה לא אתה באמת. אני חושב ששני החלקים הללו הם אתה, אני מאמין שכשתרגיש מספיק בטוח בטיפול להביא גם את הצדדים הללו בך אתה תביא אותם, ואז גם תוכל להיווכח שזה בסדר, שהפעם ניתן לשמוע אותך. ואולי תצליח לגשר על הפער בין הקצוות הללו, ולמצוא את האמצע בו אתה יכול לבטא את עצמך, מבלי לחשוש לפגוע ולהפגע ובלי הצורך להעמיד פנים שאתה מישהו אחר. דרור