בבקשה, לדרור-

קישורים ממומנים שלום לך. תודה לך, על התייחסותך. (בקשר לפסיכולוג שלא ביקר בטיפול נמרץ). אתה מציע, להביא את הנושא לשיחה. אכן, דיברתי על אכזבתי בעת בואו לבקר. (והיתה לי השערה, שהגיע בגלל שהמכרה המשותפת דיברה איתו וגם אני דיברתי בטלפון ואמרתי, שאני מצפה לו). והוא גם אמר: "היא נתנה לי להבין, שטוב שאבוא". נראה לי מוגזם, שאדבר איתו גם בפגישה טיפולית. הרי קיבלתי את התשובות שלו. מה הוא יכול להוסיף? (אני פשוט מזכירה לך: הוא אמר, ש"לא הסתדר לו, וגם לא היה בטוח שטוב שיבוא ) לא בטוח? למרות שאמרתי לו, שאני מצפה לו? אם אעלה זאת שוב בשיחה הטיפולית, (לא עשיתי זאת בפגישה האחרונה שהייתה השבוע) זה נראה לי שאני מגזים. שאני "קודח" במקדחה, במקום, שיש כבר חור... מצד שני, קשה לי ההימנעות שלו מביקור. אני רק מלקה על חטא, שאני כל כך הייתי זקוק לביקור שלו. חשבתי שיתגייס לבקר, מייד עם האישפוז וזה לא קרה. הוא מבלבל אותי, מאחר והוא עשה בעבר הרבה מאד דברים, שהם הרבה מעבר למה שמצופה ממנו, כפסיכולוג. (הטיפול הוא פרטי). נדמה לי, שפשוט, הוא פספס פה. היו לו הרבה מאד דברים אולי במשך 8 הימים, והוא אולי "טבע" בים העשייה, ופספס את הרגישות למטופל שלו. או אולי הוא באמת הקשה על עצמו, אם ראוי שיבוא, (אבל אמרתי לו פעמיים.... ואני היא זו שטלפנתי מבית החולים פעמיים לעדכן אותו...) למה חשוב היה לי כל כך שיבוא? אולי הלבשתי לו אדרת, שהוא לא היה רוצה בה... וזה מאד עצוב לי. עמית *הסיבה, שאני עדיין מתעקש על תשובתך, נובעת מתחושת האכזבה הרבה מהתנהלותו, ומאידך, מהתנהגותו האחרת, בה הוא מפגין הרבה מאמץ לעזור לי.

עמית שלום, נראה שאי ההגעה של המטפל שלך לבית החולים עדיין מעיקה ולא נותנת לך מנוח. במובן זה יש לה מקום לעלות בטיפול. טיפול, לדעתי אינו סוג של בית משפט בו יש להצדיק התנהגות כזו או אחרת. אלא זהו מקום בו ניתן לנסות ולהבין אירועים שקורים מחוץ לטיפול ובעיקר בתוכו. לכן לדעתי אני חושב שתהיה זו החמצה אם הנושא לא יעלה ביניכם שוב, עד שהרגש שעלה בך יקבל מקום, התסכול האכזבה והבלבול. עיבוד כזה של האירוע יכול להביא למקום משמעותי ביותר, אבל שוב לא מתוך רדיפה אחר מי אשם ואחראי ומי לא. דרור