משמעות הטיפול

שלום. אחרי בערך שלוש שנים בטיפול (ואני עדיין שם). אני מרגישה שהטיפול הוא מין גזילה של הפרטיות שלנו כמטופלים. אם אני אגיד ואספר את כל מה שיש בתוכי, בליבי, בראשי, מה יישאר לי וייתן לי את הייחודיות שלי כבן אדם שונה מהאחרים. הרי כל אחד שונה בפרטיות שלו ובדרך חשיבתו. את יושבת מול אדם זר לגמרי, אין לך שום קשר ולא יהיה מחוץ לחדר הטיפולים. את צריכה לדבר על פרטי הפרטים שבחייך, ברגע שהוא יושב שם כמו אבן. כל מה שהוא אומר, זה אני מבין אותך... או עוד כמה מילים פה ושם. אי השיוויון הזה, אי הידיעה מה הוא באמת חושב עליך לא כמטפל (כי בטח הרבה מהם משקרים)... כל זה מכניס אותי לחרדה ומעלה בי את הצורך להפסיק את הטיפול. למרות שאני במצב שחייב טיפול. אשמח לדעת אם יש עוד אנשים שחושבים כמוני. ואשמח לדעת מה דעתך בנושא

שלום א. את מתארת צורך גדול בטיפול והאחזות בקשר הטיפולי, לצד כעס ואכזבה על החשיפה שמלווה אותה, ועל התחושה שבעוד את פורטת את חייך ומשתפת, המטפל נשאר דמות אנונימית ומסתורית עבורך. אני תוהה מה את מרגישה שחסר לך, שאינך מקבלת, מהמטפל שלך. האם אלה מילות חום? מילות עידוד? אמירות המעידות שהוא אוהב אותך ושאכפת לו ממך? נדמה לי שאם תוכלי לחדד לעצמך טוב יותר מול מה התסכול שלך ומתי הוא עולה, תוכלי להבין יותר טוב מה קורה לך בקשרים, באילו מקומות את הופכת להיות כועסת ומתוסכלת, ומהו הדבר שאת מרגישה שאת צריכה ממנו עוד. תהיתי גם על החוויה שלך שיש הרבה שקר בטיפול. אני תוהה מה גורם לך לחשוב שהמטפל שלך משקר, ומתי זה עולה בטיפול. בהרבה מובנים אני מרגישה מהכתיבה שלך שמול הצורך וההזדקקות ישנו גם קושי לסמוך ולתת אמון, ומאבק כואב על מידת המרחק המתאימה לך. אני מציעה לך לבדוק זאת בטיפול שלך, ו"לנצל" את הרגשות הללו לעבודה טיפולית משמעותית. בהצלחה, מלי.

א... כתבת שתשמחי לדעת אם יש עוד אנשים שחושבים כמוך... ובכן, אני מקווה שלא אכפת לך לקרוא אנשים שחושבים אחרת ממך - סתם בשביל לקבל פרספקטיבה אחרת ממישהי נמצאת בצד שלך בחדר הטיפול... אם אחרי 3 שנים את עדיין שם, אז אולי בכל זאת את מוצאת שם גם משהו חיובי? 3 שנים הן נתח נכבד מהחיים... ולא, זו לא גזילה מהחיים... גזילה זה כשמשהו נעשה בניגוד לרצוננו. בטיפול כל מה שנאמר הוא מה שאנחנו בוחרים להגיד - השליטה על התוכן היא של המטופל. אני מסכימה איתך גם ב-200% שכל אדם הוא אחד, יחיד ומיוחד מבחינת עולם התוכן שלו - מחשבות, רגשות וכו'. טיפול לא משנה את זה. שיתוף לא משנה את זה... אם, לצורך העניין (ואני מודעת היטב להבדל, זה רק בשביל ההמחשה), תשתפי חברה טובה במשהו אישי/פרטי, זה יהפוך אותך לפחות מיוחדת? ודווקא העובדה שאין קשר בינך לבין שמולך בחדר בטיפולים מחוץ לחדר, זה מה שהופך את הקשר לייחודי כל-כך, ושומר על הייחודיות והפרטיות שלך. את מי שאת בתוך החדר, ולפעמים את יכולה להרשות לעצמך הרבה יותר מאשר "בחוץ", עם אנשים אחרים, שאולי לא יבינו את מה שהוא מבין... ולמה את חושבת שהרבה מהם משקרים בקשר למה שהם חושבים על המטופלים שלהם, ולא מההיבט הטיפולי? שאלת אותו פעם? את חושבת שבאמת קל לעשות את ההפרדה הזו? "כשאני חושב על X כמטפל אז... אבל כשאני חושב על X שלא כמטפל אז..."? הרי כל מטפל הוא גם בן-אדם... אני יודעת בדיוק מה היא חושבת עליי! גם מההיבט המקצועי וגם לא. ולא, זה לא שקר, היא לא משקרת. אני יודעת את זה. מטרת הטיפול היא המטופל... לא המטפל, ולא אי-השיוויון... נראה לך נכון לשבת בחדר ולדבר על החיים של המטפל? על זה את משלמת (או לא)? בשביל זה את באה? בעיקר כשבחרת לציין שאת במצב שמחייב טיפול... אז כן, מן הסתם את הנושא המרכזי: החיים שלך, המצוקות שלך, השמחות שלך, הכאבים שלך, התקיעויות שלך, החוויות הטובות והרעות וכו'...

מה שעשוי לטלטל קצת את החדר הטיפולי הוא אם תוכלי להדפיס את הודעתך ולהביאו בפני המטפל. תנסי ואולי תופתעי לגלות שישנן דרכים שעוד לא צעדת בהן שיכולות להיטיב עימך.