מלי

אני מרגישה .. רוח קרה נושבת ומקפיאה את עצמותיי. רוח (((((((((עזה)))))))))) פורצת .. ומעיפה את אמונותיי, סערה בתוכי שולטת , משתיקה את כל צעקותיי!!!!!!!!!!!! מעלימה את קולי הרחק .. למרות כל מאמציי, דיי .. זהו .. מלי אי אפשר!! נגמר ...?... בתוכי צועקים הקולות ..הכל ככ צורח בשקט .. וזה ככ כואב .. מי יאמין לי ?.. איך זה יתכן להרגיש כך ככ הרבה זמן ?.. איך זה יתכן בכלל להרגיש ככה ולהמשיך להגיע לטיפולים ? להמשיך להתמודד עם ההורים עם עצמי והמציאות בכלל ?.. אולי הכל שקר אחד גדול על חשבוני ?.. זהו.לא קרה כלום . אולי זה גם זה מה שהמטפל שלי חושב ?.. כן .. זה מעסיק אותי המון . אולי הוא גם חושב שאני משקרת? טיפול אחד מנותקת, אחר מדברת , שני זוכרת , שלישי לא זוכרת .. הכל ככ הפוך בתוכי .. אוףףףףףףףף דיייייייי. הקולות בתוכי מביעים להם איזו "שירת מחאה" - דייי כבר הם אומרים ..לי דייייי כבר שרית .. תפסיקי להלחם .. כמה קול עוד יש לסבל ?!!!!!! כמה קול עוד יש בכלל לשתיקה ?!!!!! כמה דרך עוד יש לעבור ?.... כמה ?.... עד לאיזו השלמה ???? איזו ???? בתוך הכאב הצורב הזה ?.. כמה ?.. דייי מלי .. כמה ????? הרגשות מבעבעות בתוכי כמו שנצרבת על פצע פתוח בכאב מטורף. תיעוד של שנים הזויות ..שנים לא ברורות .. שנים מטושטשות ?... כמה עוד אפשר ללכת ?... כמה ?.. עד לאן?... כמה פעמיים צריך לעצור ?. כמה בורות כאלה יש בדרך?... כמה פעמים עוד יהיה צריך להביט לאחור וליפול ?... דייייייייייייייייייייייייייייייייי אהההההההההההההההההההההההההההההההההההה אני לא מסוגלת יותר בחיייי. לא מסוגלת אני לא מסוגלת לא מסוגלת לא מסוגלת לא מסוגלת לא מסוגלת לא מסוגלת לא מסוגלת כל הטיפול אתמול ישבתי ושתקתי אתמול .. צרחתי מבפנים ,הייתי מתה לקום ולברוח כמו מפגרת לא עשיתי את זה , ישבתי ושתקתי , הוא ניסה להתקרב , לא עניתי , בכיתי מבפנים , נסגרתי, הטיפול הסתיים .. והכאב רק עצום יותר. די , מיואשת , אני פשוט מיואשת, הכוחות , הם נגמרו . שרית

שלום שרית נשמע שאת עוברת עכשיו עוד אחד מהרגעים הקשים הללו, שבהם נראה שאין כלום, שהכל מייאש ונוראי וכואב. הרבה קולות סותרים ושונים שלא מתחברים לקול אחד שאת מכירה ומבינה. אני שומעת את הצעקה העצובה שלך ומקווה שתצליחי לקחת נשימה ארוכה, ולמצוא כוחות להמשיך, לתת לגל הנוכחי לחלוף, ולהתמקד שוב במה שכ"כ מגיע לך – למצוא שקט ושלווה בחייך. בהצלחה, מלי.