הצד השני של המיתרס
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
תוכלי להסביר מה מטפלים חשים כלפי מטופליהם? האם מטפל ימשיך טיפול במטופל שאינו מחבב? האם אתם אוהבים את מטופליכם?האם אתם חושבים עליהם גם מחוץ לזמן הטיפול? האם זה דומה לרגשות הוריים? האם לפעמים מתעורר בכם צורך לחבק או לנחם ואתם לא עושים זאת בגלל הגבולות? האם אתם מתגעגעים כשנפרדים? מה מרגישים כשמטופל רוצה למות או מבצע התאבדות?
שלום לך. השאלות שלך חשובות ומעניינות אך אני מוצאת שמאוד קשה לי לענות עליהן. בעיקר משום שקשה לי להתייחס למטפלים כקבוצה עם מאפיינים דומים, ומאידך למטופלים כקבוצה עם מאפיינים דומים. ובכל זאת, אנסה, מנקודת המבט שלי, להתמודד עם השאלות שלך. המשימה הטיפולית היא להיות בקשר - הן של המטופל והן של המטפל. דרך הקשר ניתן להבין, לראות ולעבד קשיים מעולמו של המטופל. משום כך, עם כל אחד מהמטופלים נוצר קשר שאופייני רק לו, ומאפיין את הדיאדה מטפל-מטופל. כמו בכל קשר, גם הקשר הזה מעלה תחושות רבות, שלא רק שאינן מפריעות, אלא שמטפל טוב לומד להעזר בהן כדי לקדם את הטיפול. כך, למשל, רגשות מול מטופל שנהיה מאוד אהוב או, להבדיל, מטופל שקשה להתקרב אליו, רלבנטיות ביותר בכדי להבין מה המטופל מפעיל, באופן מודע או לא מודע, בקשר, וכיצד זה משפיע על טיב הקשר. רגשות לא ניתנים להעלמה או מחיקה (וטוב שכך). אינני יכולה לדמיין קשר קרוב, אינטימי, משמעותי, שנותר תחום במקום ובזמן. מטופלים לא "נגמרים" או "נמחקים" עם סיום הפגישה, ורגשות, תחושות או דאגה בהחלט מלווים גם מחוץ לחדר. קשר טיפולי הוא קודם כל קשר בין שני אנשים, וככזה הוא מכיל את כל אפיוני הקשר - חשש, געגוע, סקרנות, אהבה. נדמה לי שזה מה שהופך את המסע הטיפולי לעוצמתי ומשמעותי כ"כ. להתראות, מלי.
אז למה אף-פעם אי אפשר לדבר על הדברים האלה באופן קונקרטי בטיפול? למה הוא לא עונה שאני שואלת אם הוא אוהב אותי? אם איכפת לו ממני? אם הוא חושב עלי מחוץ לשעה שלנו?, למה אין תשובות קונקרטיות על השאלות החשובות האלו? למה הכל כל-כך מסתורי? למה?
איך בדיוק ? את אומרת שלא נראה לך שקשר בין שני אנשים נשאר מוגדר רק בתחום החדר .. אבל הרי ..אתם המטפלים שומרים על גבול נפרדות .. ככ חזק .. אז איך קשת הרגשות והתחושות הזו שתארת שיכת גם למתרס שלכם? איך זה הגיוני?איך אתם עושים את ההפרדה החזקה הזו בעיבוד הרגשות, תחושות.. מתוך הטיפול לבחוצ.?.. אתם ככ טובים בלא להראות .. לעומת המטופלים . שאלה לא צינית. אמיתית לחלוטין. סופש נעים.