פחד נוראי מכלבים

היי שוב אני...טוב אז ככה הגור הקטן הגיע אלינו ביום שישי האחרון, בהתחלה הסתכלתי עליו, הוא כזה חמוד ומתוק, ופשוט רק הסתכלתי , ולא זזתי מהספה, כי ידעתי שהוא לא יכול להגיע..ואז בערב אמרתי לאבא שלי שאני רוצה ללטף אותו, שאני רוצה פשוט "לחסל" את הפחד, והצעד הזה של ללטף את הגור, בא בעקבות זה שאנשים שהגיעו אלינו הביתה לארוחת ערב שישי, וראו את הגור הקטן ישר התאהבו בו והתחילו לשחק איתו ולנשק אותו, ואני מנגד פשוט ישבתי וצפיתי בהם איך שהם מתלהבים...ואז באותו הערב מאוחר יותר רציתי ללטף אותו והוא היה בידים של אבי, ופשוט הושטתי את היד ממש ניסתי כמה שקרוב להגיע לגב שלו וללטף אך לא יכולתייייייייייייייייייייייי רציתי למות, פשוט ככה!!!! איך זה שאנשים מתאהבים בו, ואני לא יכולה להושיט את היד ולהניח עליו, הרי זה גור קטן ומתוק כולו פרווה ממש דובי לבן, ואני פשוט מפחדת מיצור קטנציק!! ואז התחלתי לבכות, אבא שלי הרגיע אותי ואמר לי שזה היה טעות שנסיתי ללטף אותו, שאני צריכה לעשות הכל לאט לאט, קודם להתרגל לרעיון שייש בעל חיים בבית!!! ואז ללכת צעד צעד בקיצור בעקבות זה כל השבת הייתי ממש מפוחדת ופשוט השתדלתי לא לזוז מהספה(אלוהים רק יודע כמה זה הזוי ודפוק הפחד מדבר כזה יפה וחמוד), החבר שלי כל פעם שהיה משחק איתו, הייתי מבקשת ממנו שישטוף את הידיים לפני שהוא נוגע בי, ולפני השינה ביקשתי ממנו שילך להתקלח ולהחליף בגדים..שזה עוד שריטה עמוקה שייש לי עם הכלבים!!! (והמזל היחיד שלי שכולם תומכים בי, וממש מכבדים את הרצונות שלי,ממש הם רוצים לעזור לי ואני מרגישה את זה) היום יום שני היתי צריכה להשאר בבית , שזה הפעם הראשונה שלי לבד עם הגור , ואבא שלי החליט "להקל עליי" ופשוט סגר את הפינת אוכל עם גדר מפלסטיק כמו של התינוקות, שזה יהיה הפינה של הגור, וככה אני יכולה להסתובב חופשי בבית ובאמת מה שקרה זה שהיתי לבד עם הגור בפעם הראשונה, כולם הלכו לעבודה, ופשוט ישבתי והסתכלתי עליו , כי הרי זה מגודר ואפשר לראות, וכל הזמן ריחמתי עליו, כי הוא בכה ורצה שאני אוציא אותו לשחק איתו, אבל אני מהמחשבה שאני לבד איתו פשוט לא יכולתי... ואז אחרי כמה שעות החלטתי לעשות צעד "אמיץ", יש לי בבית מעיין כפפה שעשוייה מסילקון (כפפה לתנור) ואז החלטתי לנסות ללטף אותו, כי היתה לי הזדמנות שאני והוא לבד ...פשוט הושטתי את היד שלי מעל הגדר וליטפתי אותו, הקטע המוזר זה...שניסתי להניח את היד שלי על הגוף שלו, על הגב , אבל הוא חשב שאני משחקת איתו, הוא היה מתהפך על הבטן, ואני הייתי הופכת אותו על הגב ...ובערך כ-5 דקות ואפילו קצת יותר, אני פתאם רואה את עצמי "כביכול משחקת איתו" שזה הזוייייייייייייי, אמנם זה עם הכפפה, והיו רגעים שכן זזתי אחורה, כי הוא פשוט היה בהתלהבות אז הוא קיפץ מידי פעם...הייתי כל כך מאושרת התקשרתי ישר לאבא שלי, לספר לו והוא היה גאה בי עכשיו עולות לי כל מיני דברים בראש: 1)הרגשתי "בטוחה" בגלל שהייתי עם הכפפה מסילקון (היא יחסית גדולה) 2)הרגשתי "בטוחה" בגלל שהיתה ביננו "גדר הפרדה" אמנם מפלסטיק 3)לא חשבתי אי פעם שאני אוכל עם מטטא לגעת ביצור חי כמו כלב או חתול,וכמה שניסתי להרגיש את הנשימות שלו, לפחות לכמה דקות רק להניח את היד ממש בלי לקפוץ בפניקה, הוא לא נתן לי פשוט הוא התהפך, ואני כמו שאומרים "זרמתי" התחושה של הפחד שלי בקשר ליצור חי (כלב חתול) עם הכפפה, זה היה ממש אפסי, כאילו הכפפה והגדר הורידו לי את הפחד ב-90 אחוז , עד כדי כך שיכולתי להמשיך עם זה שוב אני רוצה לציין הכפפה ישבה לי על היד, וזו כפפה סילקון שייש לה שפיצ בקצה, אז לא ממש הרגשתי!! 4)הגור אצלנו סה"כ 3 ימים....ואני הבטחתי לעצמי ששבועיים אני חייבת להתרגל...אולי בגלל זה עשיתי את הצעד הזה!! 5)עצם העובדה שכולםםםםםםםםםםם רואים את הגור ומשחקים איתו, ומתאהבים בו, ואני מסתכלת מהצד ולא זזה, זה פשוט הטריף אותי,ובמיוחד שכולם אומרים וואו איך אפשר לא לאהוב דבר כזה, וואו איך אפשר לפחד מדבר כזה..ואבא שלי כעס עליהם ואמר להם לשתוק, אבל שוב, אני מרגישה איך כולם מסתכלים עלי "במוזר"!! איך אני שטיפוס שתמיד במרכז העיניניים פתאם מוצאת את העצמי בצד , ומפחדת וזה נראה לי הסיבה שהחליטתי לעשות את הצעד הזה, ואני פשוט לא הולכת לוותר לעצמי!! והכי חשוב אבא שלי כל הזמן אומר לי שיבוא היום שאני אהיה החברה הכי טובה של הגור, ואי אומרת לו הלוואי שזה יקרה, והוא אומר לי תראי.. ותאמת כבר עשיתי לו קניות, ובחרתי לו חולצה..אנחנו מנסים לעשות הכל שזה יהיה קל ופשוט ואני מאמנה שאפשר להתגבר או רוצה להאמין!!!!!!!!!!!!!!!!! ***מה אתם חושבים? אני מצטערת על אורך ההודעה, פשוט אני חייבת להוציא את זה, לשתף אותכם בפחדים שלי, ולשמוע חוות דעת **האתר שלכם מדהים הוא עוזר לי המון, עצם העובדה, שאני כותבת פה אני מרגישה הקלה תודה רבה

שלום דורית31 ראשית כל אני רוצה לומר לך שמגיע לך כל הכבוד. כל הכבוד על המוכנות שלך להתמודד עם הקושי ולהכניס את הגור לבית וכל הכבוד על ההתקדמות היפה שעשית בימים אלה. נשמע לי מאוד טבעי שיהיה לך קשה יותר בימים הראשונים ונשמע גם שלמרות הקושי את עושה התקדמות, ובקצב והצורה המתאימים לך את מוצאת דרכים להתקרב וליצור אינטראקציה עם הגור. נדמה לי שמה שעשית בימים אלה הוא כבר הישג משמעותי, ומשהו שלא היית מסוגלת לעשות בעבר. זה שאת "זורמת", כלומר לא מגיבה בגמישות ומאלתרת בהתאם למצב נשמע לי גם כמו דבר טוב. נדמה לי שחלק ממה שמפריע לך הוא התחושה שאת "אמורה" לעשות דברים בצורה אחרת, יותר מהירה, יותר "נוגעת", ולהתייחס לגור כמו שאחרים עושים. כלומר, חלק מהלחץ הוא בגלל שאת מרגישה שאין לגיטימציה או מקום לקושי שלך. שזה משהו נורא "מוזר". חשוב לי לומר שביחס לפחד שלך מכלבים- כמו גם ביחס לנושאים אחרים - כדאי לך להתנהג לפי מה שמתאים לך ובקצב שלך ולא לחוש צורך להיות כמו אחרים או כפי שהחברה מכתיבה. אין דבר רע להתחיל את המשחק והמגע עם הכלב דרך הכפפה או דרך כל אמצעי אחר ששומר על תחושת הבטחון שלך. את לא מוותרת בכך לעצמך, אלא את קשובה לעצמך ולמה שמתאים לך, למה שיכול לסייע לך להתגבר על הקושי. תמשיכי כך. להתראות דוד

המון המון המון תודה על התגובה המהירה שהבאת לי אני נורא מאוד מעריכה את זה, ואי אפשר לתאר עד כמה בקשר לגור, כן כל מה שכתבת לי זה מה שאני מרגישה ועוברת...לגבי "החברה" אין מה חיים, ובמיוחד גם שכל חיי לא ניסתי להתמודד, עם זה...ופתאם שזה קורה זה ממשאפשר להתמודד עם זה!!! (אני פשוט באמת מתקשה לקבל את העובדה שכולם כן מתחברים לכלב ואני לא, ואני לא לוקחת את זה בחיים שלי בדברים אחרים, אני תמיד מאושרת במה שייש לי, ולא רוצה יותר מזה, ופתאם כן יש משהו שבמיוחד שזה הזוי בדבר כזה קטן ויפה!) לגבי כל השאר אתה פשוט צדקת במילה ומילה!!!! ולגבי הכפפה, אתמול בלילה ניסתי לעשות צעד נוסף , הגור ישן ואז אמרתי זה הזדמנות שהוא לא יזוז, ותאמת....שוב זה לא בא לי טוב!! עדיין אני נגעלת!!! והריח שלו (שזה כל הבעלי חיים) מגעיל אותי אבא שלי אומר שזה עדיין מוקדם פשוט, לזרום לאט לאט ולא למהר תאמת אחרי שעה עוד הפעם לקחתי את הכפפה ושיחקתי איתה....וממש נהנתי אני עדיין לא מרגישה בטוחה ב-100 אחוז ויש רגעים שאני פתאם קופצת אחורה, אבל בוא נגיד שאני ממש לא מאמינה למה שקורה סביבי ..אבל מה שכן אני יכולה בוודאות להגיד אני גאה בעצמי!!! ושוב תודה תודה תודה