תודה לך , ואם אפשר שאלות נוספות ??!!

תודה לך דרור על הכל , לפני כמה שעות הינו "אני והיא" בקניון ודיברתי איתה על יומן הזכרונות שלה וכמה טני מודאגת לה , ולפתעתי היא בכלל לא כעסה אלא חייכה ואמרה (ממש תשובה מוכנה ) זה כלום , מה את חושבת שאני עושה דברים כאלה ?! נו בא לי לכתוב ולכן כותבת סיפורים מבה ומשם ... את האמת , חיכיתי שתפרוץ עלי מזעם , תצעוק , תגיד לי איך היעזתי לחפש בחפצים שלי ? למה עשית את זה ? ... אבל ... זה יותר מדאיג אותי , משתק אותי , לא יכולה לעשות כלום , מה אם אגיד להוריי ?! האם זה יעזור ? וכמובן , אם תשקר ותזרוק את יומנה ... אני בטוחה שכל משקראתי נכון , אבל ... הייתי רואת בפח שבחדר נירות וחבישות מלאות בדם , כן , הייתי רואה מחטים ומזרקים משומשים , לפעמים הסדין היה עליו דם , יש המון קופסאות "תרופות" בחדר , ... כמה פעמים הלכנו למיון לתפירת חטכים בידיים או ברגליים ( הייתה אומרת שנפלה , התחלקה או זכוכית חדרה ... ) זה ממש קשה עלי , מרגישה שאני נושאת את הכל על גבי ... לא יכולה לסבול עוד ... מה עכשיו אני יכולה לעשות ?!! ותודה לך מראש

AK2400 שלום, אני מבין שהופתעת מהתגובה שלה, ציפית שהיא תכעס אבל היא לא, היא הכחישה כל קשר למה שכתוב. אבל את עדיין מודאגת ואני חושב שבצדק. אני גם חושב שאת צודקת באומרך שאת לא יכולה לשאת את זה לבד עוד. נראה לי נכון לשתף את ההורים בדאגותייך, ולצואך כך אפילו לא חשוב אם תאמרי שקראת או לא. הסימנים שראית הם מדאיגים דיים, ביניהם גם הסימנים שההורים ראו כמו החתכים, ואולי בחרו להתעלם מהם. אני חושב שאם תשתפי תרגישי שיש שותפים לעול שלך. אבל עדיין חשוב לי להדגיש שאת לא כל יכולה, שחשוב להתאמץ ולדאוג אבל לא הכל בשליטה שלך. דרור