אין

אני לא מבינה איך היא הלכה ממני. איך היא עזבה אותי. איך היא השאירה אותי לבד עם המפלצת שאני. שונאת שהיא לוקחת חופש. שונאת להרגיש כמו שמרגיש עכשיו. לא יודעת איך אעבור את השבוע הזה. בלעדיה. נתנה לי להרגיש איך זה כשהיא כאן איתי. בשבילי. איך זה מרגיש כשרע ויש למי להתקשר, עם מי לדבר, למי להגיד "אני מפלצת עכשיו" והוא יבין בדיוק למה אני מתכוונת ומה קורה לי ובי. ופתאום ככה הלכה. עזבה אותי. לקחה חופש ממני. אז בסדר, כמו שאמרתי למלי, אני יודעת שהיא צריכה חופש ממני. אני יודעת שאין מצב שמישהו יוכל לסבול אותי כל כך הרבה זמן. אני יודעת שאני גומרת אותה. מתישה אותה עד כלות. עד שאין לה כח בשבילי. אבל אני גומרת גם את עצמי. וגם אני רוצה חופש ממני. חופש כזה שלא אראה אותי, לא אשמע את עצמי, לא ארגיש את מה שבתוכי, לא אחשוב על מה שקשור בי. גם אני רוצה להיות יכולה להתרחק מעצמי. לעזוב אותי. להיעלם לי. אני שונאת אותי כל כך. שונאת על שמביאה אותה למקומות כאלה. על שסוחטת אותה. על שאני בכלל מרגישה כמו שמרגישה. אני שונאת את מי ומה שאני. מגיע לי שהיא הלכה. מגיע לי לכאוב. להתנפץ. להתרסק. להפוך לרסיסי אבק ולעשות "פוווו" על עצמי. עד שאיעלם. לתמיד. הלוואי שאיעלם. לתמיד. הלוואי ויהיה בי את הכוח. להיעלם. לתמיד. הלוואי ויהיה בי את הכח לעשות מה שאני הכי רוצה. לקחת חופש מעצמי. ללכת. להיעלם. לחדול. פשוט לנוח. מעצמי. רק לנוח מעצמי. הלוואי.

שיר שלום, אני מבין עד כמה קשה לך כשהמטפלת שלך בחופשה, כשהאדם שאת מרגישה שיכול להבין אותך ללא מילים כמעט נמצא רחוק. זה לא קל להתמודד עם חופשה של אדם כל כך משמעותי לך. אבל אני תוהה לכן מדוע את מוסיפה על הקושי הזה גם את האשמה שהיא לוקחת חופש דווקא ממך, שזה משום שאת מתישה אותה. כאילו את אומרת אם הייתי אחרת היא לא הייתה מתרחקת ממני. אבל האם זה אכן כך, האם זו האפשרות היחידה. האם לא ייתכן שהחופשה שהיא לקחה כלל לא קשורה אלייך אלא רק אליה, ולחופשה השנתית שלה? ייתכן שאם תרשי לעצמך להרגיש שהיא לא לקחה חופשה בגללך, תוכלי להרגיש קצת פחות ננטשת, ולהרגיש שהיא תחזור בקרוב להיות שם בשבילך ולסייע לך עם הקשיים שאת מתמודדת עמם. דרור

דרור כל כך קשה לי. לא יודעת מה לעשות עם עצמי. היתה צריכה להיות פגישה היום. ובמקום זה אני לבד. עם עצמי. שכל כך מתעבת. אני צריכה אותה. כל כך צריכה אותה. היא יודעת כמה התקופה הזאת כל כך קשה. כל כך רעה. היא יודעת. והיא הלכה ממני. ואני לא יודעת איך להתמודד. שוב הקאות. שוב לחתוך. שוב נפילה לתוך תהום. תהום שהפעם לא נראה לי שאצליח לצאת ממנה. אם לא הייתי כל כך בלתי נסבלת. אם לא הייתי מתישה אותה עד כלות. אם לא הייתי סוחטת אותה. אם היא לא היתה צריכה לסבול אותי כל כך הרבה במשך השבוע. היא לא היתה עוזבת אותי ככה. אם המפלצת לא היתה יוצאת בזמן האחרון במלוא עוצמתה, היא לא היתה הולכת ממני. יש לי מטפלת שפויה לחלוטין. ואף אדם שפוי לא היה יכול או רוצה בכלל להישאר איתי. בטח לא כל כך הרבה זמן. אני פשוט בלתי אפשרית. גם לא לעצמי. דרור. מרגיש לי שאני לא אצליח לעבור את השבוע הזה בטוב. אפילו לא מתקרב לזה. אני מרגישה את הנפילות אחת אחרי השניה. כאילו חיכו לרגע הזה שאהיה עם עצמי ושהשליטה תהיה של המפלצת בלבד. אני לא יכולה לבד. אני לא יכולה. לבד. :-(