היי מלי

מה שלומך?.. יש לי היום טיפול בערב ,(מקווה שאספיק לקרוא את תגובתך לפניי..) ואני ממש ממש מפחדת ללכת .. מפחדת .. נשמע הזוי אה ?.. כן אני ממש מפחדת , ביום שני , היה לי טיפול ככ קשה .. פעם ראשונה בטיפול .. שהרחתי ריח מאוד חזק של גראס / סיגריות ((בחדר הטיפול)).. (שיחזור מהאונס/פגיעה).. ביקשתי מהמטפל שיפתח חלון .. אבל החלון היה קרוב אליי ובמחשבה שנייה ולא הסכמתי שהוא יתקרב אליי .. הייתי באטרף.. בכיתי כמו ילדה קטנה , ישבתי על הרצפה רעדתי מקור הוא זרק אליי שמיכה .. ואני התרחקתי לאט לאט יותר ויותר לכיון הקיר רחוק ממנו .. ופחדתי ממנו בטירוף, נכנס בי פחד אמיתי!!!הסתכלתי לו בעיניים ופחדתי ממנו .. חשבתי שהוא יפגע בי .. את קולטת מלי ?.. פחדתי ממנו .. אני בטיפול אצלו שנתיים מעולם לא חוויתי תחושה כזו קשה של פחד , הוא אדם עדין שהיא אפשר לפחד ממנו , מה נכנס בי ?.. איזה שד?... איך הצלחתי לבלבל בין דמויות עבר אלייו בצורה ככ חדה, ראיתי בו דמות פוגעת ומאיימת .. שיכולה לעשות לי רע!!! לקח לי המון זמן להבין ולהרגע ולאסוף את עצמי לקראת סוף הטיפול .. את יודעת , אני רגילה שקוראים מצבים כאלה , בחיים שלי , מי שנמצא לידי ישר מנסה לחבק ואני הודפת.. שונאת שמתקרבים אליי במצבים כאלה ... בדכ מי שלידי גם לא מסוגל להכיל אותי בכאב כזה .. ולהבין והנה האיש טיפול שלי , מוכיח את עצמו בפעם הראשונה ממש? יושב שם למרות המצוקה שלי רגוע? .. סופסוף ..מישהו שלא פולש למרחב שלי .. מרגיע רק בנוכחות ..לא במגע.. יחי הגבולות .. (מי היה מאמין שאגיד דבר כזה , רק אחרי שחווים פחד כזה אפשר להבין עד כמה חשוב איש טיפול ששומר ומכבד גבולות גוף). וזה עשה לי טוב למרות כל האטרף שהייתי הצלחתי להתאזן ולחזור למסלול לקראת סוף הטיפול . אבל.. אבל .. גדול.. אני מפחדת שזה יכול לקרות שוב.. יצרתי קשר עם הפסיכאטרית שלי ..סימסתי לה שאני לא מתכוונת להגיע לטיפול שאני מפחדת .. לחוות שוב את התחושות מולו .. היא התעקשה בתוקף שאצור איתו קשר ואספר לו את זה .. שלא אעיז להעלם .. בלי לדווח לו העלמות .. אמרתי לה בשביל מה.. מה הוא כבר יכול להגיד .. היא ביקשה בתוקף .. תבטיחי לי .. תבטיחי לי שאת לא עוזבת ברגע כזה את הטיפול .. טוב.. אמרתי לה אצור איתו קשר ונראה מה הוא יאמר .. סימסתי לו .. הוא התקשר אליי הבוקר .. אמרתי לו שאני מאוד חוששת .. מה יקרה אם זה יקרה שוב, אני מפחדת זה כמו להגיע למקום הפגיעה , הוא אמר שהוא לא רוצה להכריח אותי ... שאין הרבה מה לומר , קצת שתקנו בטלפון אבל ..שהוא מבקש שאחשוב על זה שוב.. שאני יודעת שהוא לא באמת פוגע בי , שזה חלק מהתהליך הטיפולי שאני עוברת , שעברנו שנתיים יחד ,שזו לא צורה להפסיק את הטיפול באמצע.. שלא אעשה הפסקה כזו ע"י המנעות דווקא ממנו בגלל מה שחוויתי שם.., אני מבינה אותו מלי , ו את יודעת , הייתי בטוחה שהוא לא יחזור אליי , שהוא לא יתקשר , הוא לא מהמטפלים שיוצרים קשר מחוץ לטיפול , אבל אם הוא עשה את זה אז באמת אכפת לו?., אני מבינה עד כמה היה חשוב לי לשמוע את הקול האנושי שלו בכדי שאחזיר לעצמי את הבטחון מולו כנגד הזכרון שמהדהד מהטיפול האחרון , אני מניחה שאגיע היום , למרות הקושי... אבל אני נורא נורא מפחדת .. מה יכול לגרום לי באמת להשאר ולא לברוח במצבים כאלה אם יקרו שוב ?.. השיחזורים , הפלאשבקים , העירבוב בין עבר להווה ככ חזקים .. ואיך זה שהם מתחילים להופיע עכשיו אחרי שנתיים מהטיפול ?... אשמח לשמוע את דעתך, זקוקה לקול מהצד , קול נשי :-) שיחזיר איזון כאן. .. חיבוק מהלב , שרית

שלום ש'. נשמע שחווית פגישה עוצמתית ומרגשת, ועם כל הקושי והכאב שהיה שם, עברת גם תהליך משמעותי ביותר. נדמה לי שאולי יכולת להיות הפעם במקום של האימה והכאב, אבל להרגיש מוכלת ומוחזקת, להרגיש שיש שם מי ששומר עליך, שמגן עליך ודואג לך. אני חושבת שזו חוויה חדשה בשבילך, לא מוכרת - להרגיש שאת לא לבד, שבאופן עמוק ביותר היה שם מישהו לצידך שהנוכחות שלו עזרה לך לשרוד את הקושי. אני שומעת אותך נאבקת בקולות העבר שצועקים ש"הכי בטוח לבד" ושרק דברים רעים יכולים לקרות מקירבה ומקשר (ובוודאי קשר עם גבר), ומולם הקולות החדשים, שהם עדיין חלשים ומהוססים, אך בכל זאת קיימים, הקולות שאומרים שיש שם מישהו שאכפת לו, שילווה ויעזור לך במסע הקשה והמפחיד שאת עוברת. אני מתארת לעצמי שקשה לך לסמוך עליו, שאת רוצה להשען על המקום הכי בטוח לך - לבד, רחוק, מנותק. מקווה שתתני לעצמך הזדמנות להיות ביחד, להשען ולסמוך, ובעיקר שתהיי גאה בדרך שאת מסוגלת לעשות בטיפול. ...לא שומעת אותך מוותרת, ובכל זאת רוצה לחזק אותך להמשיך ולהאבק... בהצלחה, מלי.