צעקה

כואב עכשיו ברמה שאי אפשר להחזיק אני עייפה מהנסיון והמאמץ והכדורים והשיחות הקשר הטיפולי רק מחמיר את זה כי אני לא יכולה בלעדיה לא יכולה לבד בחיים שלי אני רוצה לא להרגיש יותר אני רוצה למות ומצליחה רק לפצוע אף אחד לא יוכל לעזור לי נכון

שלום לך. קראת לעצמך גוועת, וכתבת הודעה קטנה ומיואשת, על הקושי להשאר, שוב, לבד.את מספרת שאין טעם, שכואב מדי, שנמאס, ובכל זאת מסיימת במילת שאלה, בודקת האם זה נכון. אני חושבת שזה הסדק הצר, הפתח שאולי מבטא גם קול אחר, שיש בו משאלה לשקט, לרוגע, להקלה, הקול שמבקש לשמוע שיהיה בסדר, ורוצה גם להאמין בכך, הקול שרוצה להאבק. ואני מוצאת את עצמי רוצה לדבר עם הקול הזה, להתיידד איתו, לתת לו מקום בתוכך. כי זה לא נכון שאין טעם, ולא נכון שהכל נגמר, וגם אם את מרגישה ככה כעת, אני מקווה שתסכימי להשאר עם הספק ועם היכולת לבדוק את האפשרויות האחרות. בתקווה שעוד תרגישי יותר טוב... מלי.