בוקר טוב

בוקר טוב לכולם. אהיה אתכם עד מחר בערב.

בוקר אור מלי, אני העצבנית הרעבתנית הנקמנית הקנאית המסתחררת ללא גבולות שכתבה בשבוע שעבר תחת הכינוי "דחסן זבל", והמשיכה וזיבלה ת'שכל בטונות גם במשך השבוע. הצקתי, התעלקתי, זיבלתי, טחנתי, לפחות לעצמי, ועל כך אי אפשר להתווכח :-). למרות, ואולי בגלל, שהייתה לי המון מציאות עוד יותר לא נרגעתי. נראה לי שבדרך בה אני משתמשת בסביבה שלי (פנימית, חיצונית, פורום...) ובמיוחד לאחרונה, לא בטוח שאוכל ממש להתיר לעצמי להיעזר בכיוון, אבל אבל, אם יש לי עוד הזדמנות לומר למישהו בוקר טוב, אנצל זאת. למרות שבמושגים שלי כבר מזמן לא בוקר. אז... * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *             ב ו ק ר     ט ו ב     ל כ ו ל ם            * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * ובאיחולי "בואו משאיות לרוקן, בואו פרחים לצמוח" |כאן רשום שמי|

שלום לך. אני שומעת ממך את הרצון להמשיך ולהרוס, ובקול אחר, נוסף, את המשאלה להגיד, ואולי גם לשמוע, ברכה של בוקר טוב. אני מקווה שתוכלי (בלשון נקבה הפעם!) למצוא מרחב, פנימי וחיצוני, לבטא את שני הקולות, ואולי גם את המאבק שמתנהל ביניהם. אני רוצה לאחל לך בוקר נפלא, וסופ"ש מוצלח, ומזמינה אותך להיות איתנו, לא לוותר לעצמך ולנו. להתראות, מלי.

אני תוהה ביני לביני, אם זה בסדר להגיב לך פעמיים, (השבוע), מבלי להיות נודניקית מידי.. אני חושבת שיש בך אומץ לב, ויושר פנימי, לחשוף בך צדדים נוספים. אבל למה ללכת רחוק, מי מאתנו לא נתקף בהסטריה, לחנוק את כל העולם ואשתו..(כולל את עצמנו.) אני מקווה שמדובר בגל עכור, ותו לא. ואפרופו כינויים, בשבילך אהיה כאן אפי. (די להסתתר..) איזה צרוף מקרים -- דומה לאם פי -- לא? ביי.

שלום. אני לא עוזבת. זו הייתה ברכה "תמימה" להעביר את המסר שהייתי בפורום, כדי שלא תהיה הרגשה של שממה עד יום שישי... ובכל זאת אני מתעכבת על השאלה שלך, כי היא מזכירה לי שהעזיבה של ליאת, עם הכאב והצער עליה, עדיין מהדהדת, ושכשמישהו עוזב או נפרד, קשה אח"כ שלא להיות דרוכים לעזיבה ולפרידה. נראה לי שדרכך עולה החוויה שכאשר מישהו קרוב עוזב, אח"כ העולם נראה הרבה פחות בטוח וצפוי, והדבר הכי "בטוח" הוא להתכונן לנטישה כדי לא להיות מופתעים וכואבים שוב. להתראות, מלי.

והיום, בוקר חדש, רוצה לחזור ולאחל. הטקס הסימלי הזה חשוב לי היום יותר, בחופש. המממ... מזכירה לעצמי את "מיסטר בין" ששולח לעצמו, ובעיקר מתפלא כאשר מגיע אליו אותו דבר בחזרה. מתרגשת מסתקרנת לגלות שמישהו שלח, נשברת לגלות שזו בסה"כ הייתי אני. יותר מידי רק אני. יום נעים (אשת בוקר)

אשת, הייתי יכולה לכתוב כאן תלי תילים של מילים על מיסטר בין והרגשות שהוא מעורר בי כלפי עצמי, וכלפי הדמות ובכלל. אני מנדנדת חזק את הענף שאת יושבת עליו - הנה בוקר טוב שלא מעצמך לעצמך. אני חייבת לומר שאני מאוד מתקשה לזהות אותך מאחורי המילים, לפחות חלקן, או שניתן לומר הפוך: אני מזהה אותך מאחורי חלק מהמילים, ואחרות חדשות לי לגמרי. אל תשכחי את כל הטוב שיש בך. יוסף

שלום.לך. נשמע שאת מספרת כמה גם, ואולי דווקא, בימים של חופש, של שבירת שגרה, חשוב לשמור על "טקסים קטנים", סוג של שגרה שמביאה איתה את הבטוח, הוודאי, המוכר והיציב. מאחלת לך בוקר טוב וסופ"ש מוצלח, ומקווה שתצליחי לשמור על איי בטחון בים החופש... מלי.

ח - ח - ח איזה עידוד... ממש "נחמד" לבקר כאן ביום חמישי... כאילו המצוקות נכחדו כליל מן העולם... מי פראיייר להתחיל להתבשל במיץ של עצמו כבר בתשע ארבעים ותשע בבוקר???

שלום לך. אני מניחה שאת מגיבה על המענה שלי בשעות הבוקר, ועל החוסר שאת מרגישה דווקא בערבים. אני רוצה לעודד אותך (ממעודדת אל מעודדת...) שאני קוראת ועונה תוך יום מקסימום, כך שהצרכים נשמעים ונענים, גם אם לא בשעות שהיית רגילה להם. ואני שומעת כמה הסינכרון הזה קשה - התחושה שהצורך לא פוגש את המענה, והחוויה שכשאת צריכה אין שם מישהו, וגם להפך - כשמישהו שם זה כאשר את לא צריכה. מקווה שנצליח להסתנכרן... מלי.