על קצה הקצה

החלטתי שרוצה לפנות לאישפוז כמו כן יודעת שמצבי "הנורמאלי" יעמוד בסירוב אלא אם אעשה אקט קיצוני ואעמוד "בתנאי הקבלה". רוצה להיות מאושפזת שיסממו אותי ולהרפות מהכל בעיקר מעצמי. גם להשתגע אי אפשר כמו שצריך. למה צריכים לחתוך פרקי ידיים ולהיות עם בוחן מציאות של סרטי האוזן השלישית כדי לקבל קצת מנוחה ומקום בטוח. אין לי היכן להניח ראשי ואת נפשי והמצב הנוכחי הוא לא משהו שיכול להימשך, אני עלולה לפגוע ביקירי או במצב פחות נוראי – בעצמי. לעזעזל אני שפויה מכדי להיות משוגעת ומטורפת מדי לשפיות צלולה. בתוכי לא מוגן וחסרה לי נואשות תחושת הביטחון. אני ממש לא יודעת לאן לפנות או איך לפתור את הגיהינום אליו נקלעתי. גם פה לא ימצא הפיתרון אך אולי לחשוב בקול יביא אותי להחלטה - איך מקבלים מקום מפלט מבלי סצינת אובדנות מעייפת ומיותרת. אנשים לא יכולים להבין באיזה מצוקה את נמצאת כשאת בעצמך לא יכולה להסביר את גודלה או תוכנה. אני במצב קטסטרופאלי. תודה.

<> שלום, דברייך כואבים וביעים בעוצמה את הכאב, הבלבול והפחד שלך מעצמך. אבל הם גם מבטאים כמיהה לתחושת ביטחון, תחושה שיכולים להבין מה קורה בתוכך מבלי שתזדקקי לאקטיפם שפוגעים בך. או פוגעים באחרים. שתוכלי להגיד שקשה לך שכואב לך וישמעו אותך. אם זה בלהגיע לחדר מיון ולקבל עזרה משום שביקשת אותה ללא פעולה שתכריח אותם, ואם זה פשוט לומר לסביבה שלך כמה קשה לך ולקבל הבנה, הכלה וביטחון. זהו קול חשוב בתוכך כך אני חושב, קול שאפשר לנסות ולתת לו מקום, להעז ולבדוק האם הפעם כשתאמר, לא תצעקי באופן מטאפורי או לא מטאפורי, ישמעו אותך. בינתיים לילה טוב וליל מנוחה, דרור

לא שאני מקנאה אבל למה היא קיבלה ברכת לילה טוב והאחרים לא? רק אני שמתי לב לזה???? אולי תתחיל לברך את כולם זה יותר נחמד!!

<> נשמה ההודעה שלך הכאיבה לי מאוד אבל גם הצחקת אותי נורא עם "סרטי האוזן השלישית"...... בשום פנים ואופן את לא מתאימה לאישפוז יותר לטיפול פרטני את שפויה לגמרי!!!!!!!!!!!!!!!!!! חוץ מזה אם תתאשפזי אחרי מי בילבי תרדוף ומי ינחם את שרית ומי יכתוב בלדות לשעת לילה מאוחרת? אנחנו נורא נתגעעגע אם לא תיהי פה ברור?????????????????? שלך דגנית