טיפול משותף

שלום רב מזה הרבה שנים אני הולכת לטיפול אצל מישהי.יש לי חברה טובה שנכנסה לדיכאון וכשראיתי את מצבה הפניתי אותה לאותה אישה...רציתי לעזור..מה שקרה עכשיו זה שהרבה פעמים החברה מדברת עם המטפלת עליי כי היא מקנאה בי וכו(דבר שנודע לי איכשהו)לא מהמטפלת כמובן..אלא מהחברה בעקיפין..דבר זה גרם לי לנתק קשר עם שתיהן..ואני מאוד כועסת ופגועה.מרגישה שהמטפלת לא שמרה לי אמונים והייתה צריכה לפרוס בפניי את ההשלכות של להביא חברה קרובה לטיפול אצל אותו מטפל..שאלתי האם המטפלת נהגה באופן אתי שהסכימה לקבל את חברתי לטיפול????

שלום עירית את תוהה האם טיפול בשתי חברות טובות הנו אתי, ומציגה את ההשלכות של פעולה כזאת עבורך. אכן, מדובר במצב בעייתי, שאולי עדיף והיה נחסך מכולם (אני מתארת לעצמי שגם המטפלת וגם החברה השנייה מרגישות בלבול וקושי סביב כך). מקובל להמנע מטיפול באנשים שיש בינהם קרבה משמעותית - בני משפחה, חברים קרובים וכו'. עם זאת, ולמרות שבדיעבד בחוויה שלך נעשתה טעות, נותרתי עם שתי שאלות: ראשית, מדוע מלכתחילה הפנית את חברתך הטובה לטיפול אצל המטפלת שלך. נשמע שאולי גם את היית מבולבלת בנוגע לשאלת הגבולות בחדר, ולא שמרת על המקום הזה בשבילך. אני תוהה האם לא היית מודעת לקושי שיווצר, ואם לא - מדוע? כתבת שהיה מדובר בטיפול ממושך, כך שאני מניחה שהבנת את המשמעויות של הבקשה שלך. אני חושבת שאולי את מספרת על מקום שהוא מוכר לך - שבו את עוזרת למישהו אחר על חשבונך, ואח"כ משלמת על כך מחיר, ונשארת כועסת ופגועה, בהרגשה שהאחר (הגדול, המטפל) לא שמר עלייך. שנית, אני תוהה על ניתוק הקשר. אני מבינה שאת פגועה וכועסת, אך דווקא משום כך נראה לי חשוב שתוכלי לפתוח זאת עם המטפלת שלך, ואולי גם מול החברה. כך תוכלו ביחד להבין ולחשוב על מה היה, ואולי להפוך את הכעס והעלבון לרגשות שיש להם ערך ומשמעות בטיפול. בהצלחה מלי.