שקרים שקטים שקרים קטנים...

אתמול היתה הפעם הראשונה, שהתעלמתי מ-SMS שלה... אני חושבת שבעצם זו הפעם הראשונה, שעייפתי מהמלחמה על הטיפול הזה (אולי נדבקתי בזו שלה...) - מהבטחות שלא מקויימות: מילים שנזרקות לחלל האוויר (הממשי, הוירטואלי והסלולרי) ומסתבר, שהן לא יותר מרצף של הברות חסרות משמעות וכוונה. ואני מצד אחד כבר לא רוצה להיכוות עוד, ומצד שני עוד רוצה להאמין בה. קונפליקט מורכב למדי, שבא על פתרונו אתמול. אם היה מדובר על קשר קצר - יחסית - היה לי קל יותר, אני מניחה. לא ברור לי איך זה, שדווקא אחרי כל-כך הרבה שנים (ואולי זה בגלל זה?), נוצר המצב שבו בחודשים האחרונים הכל מקרטע כל-כך... היא נשברת. אני אוספת, איכשהו, את שתינו. וחוזר חלילה. אבל תמיד - תמיד!, לא משנה מה הגודל של החתול השחור - הגבתי ל-SMS-ים שלה (או למיילים). לא יכולתי הפעם, אפילו לא בשביל להתרגז... נראה לי בזבוז של זמן ואנרגיה להתרגז עליה הפעם: אז מה אם היא הבטיחה משהו והתברר שאין דברים בגו? אין חדש תחת השמש. אני לא רוצה להבין איתה למה זה ככה... זה בלתי אפשרי. ניסינו את במהלך הזה יותר מדי פעמים... זה נגמר בזה, שהיא מאשימה אותי, שאני מאשימה אותה, שהיא לא המטפלת המושלמת (כאילו שלרגע חשבתי שנולד "היצור הקסום" הזה, שעונה לתואר המטפל המושלם). בעיניי, לקיים הבטחות זה משהו בסיסי בין בני אדם - לאו דווקא בקשר טיפולי, והיא יודעת את זה. לא קרה מעולם (בטיפול) מצב הפוך, שהתחייבתי למשהו ולא עמדתי בהתחייבות... אם היו לי ספקות - לא הבטחתי. נראה לי שהגיע הזמן, אחרי הרבה מאוד שנים, להקל עליה את המלאכה ולשחרר אותה ממני... היא בעצמה איימה להעיף אותי מהטיפול כמה וכמה פעמים בתקופה האחרונה (וחזרה בה). כנראה שהיא יודעת מה נכון, אבל קשה לה לבצע את גזר הדין. עייפתי ממה שקורה בטיפול, שאין בו שום ערך טיפולי... קשה לה להכיל. קשה לה למלא התחייבויות. קשה לה לקיים את ה-setting. קשה לה לשמור על הגבולות (ולכן היא "מתאבדת" איתי במקום להיות עוגן הרבה פעמים). קשה לה עם השתיקות. קשה לה עם הביקורת (שלפעמים לא קיימת, אלא רק לדעתה). קשה לה, בקיצור. שתינו סובלות מזה... (היא אמרה לי את זה במפורש, שהיא מגיעה למקום שפשוט רע לה) חבל, לא? אם אפשר להפסיק את הטירוף ה"טיפולי" הזה, עדיף מאוחר מאשר לעולם לא...

שלום. המכתב שלך מספר על התהליך הטיפולי, שלך, אבל אולי של כולם... כמה הוא קשה, מבלבל, עמוס. לעיתים מרגיע ומכיל, אך לעיתים מכעיס ומאכזב. אולי זו המשמעות של להיות בקשר (ולא רק בקשר טיפולי) - להיות עם החלקים הטובים והרעים שבו בלי לוותר. אני שומעת ממך כמה קשה לך, כמה מפתה להרפות, להניח, להתייאש, אבל אני נאחזת ב"רמזים קטנים" שמספרים על חוויה מורכבת יותר: על כך שמדובר בטיפול ממושך, על כך שיכולת הרבה פעמים להמשיך למרות הכל (כנראה ידעתן למה), על כך שלשתיכן היה קשה אך לא התייאשתן, נאבקתם על הקשר, ממש כמו שהמטפלת ממשיכה לנסות כעת. אני לא יודעת ממה התאכזבת, מהם אותם שקרים שלהרגשתך אין להם תיקון, אבל אני כן מקווה שתצליחו לדבר על זה,ושתצליחי להחזיק, בחדר הטיפולים ובתוכך, לצד הרגעים הקשים והמאכזבים, גם את החלקים המחזקים, החיוביים, המשמעותיים שיכולת לחוות בטיפול, עם המטפלת שאת כ"כ כועסת עליה עכשיו. להתראות מלי.

מלי... כמה טוב "לשמוע" מילים מבחוץ, כאלה שאין להן את כל הכובד שמתלווה לחילופי הדברים וחילופי האין-דברים שבתוך הטיפול ומחוצה לו... יש הרבה מחוצה לו בטיפול הזה, וזה לא יכול היה להיות ככה ללא הסכמה מצידה. בעצם - הרבה מזה היה יוזמה שלה, לא רק הסכמה. טיפול ממושך... כן... נדמה לי שלא ציינתי כמה ממושך. זו כבר השנה העשירית שהוא מתקיים (ברוטו. היו גם הפסקות במהלכו). בתחילת הדרך הוא היה שגרתי בעליל - פגישה אחת בשבוע, יום ושעה קבועים. והיום? 4 פגישות בשבוע. תכתובת חופשית ב-SMS ובאי-מייל. גם כשהיא יוצאת לחופשה בחו"ל, אני מקבלת את הסיסמה של הסלולרי שלה, כדי שאוכל לעקוף את החסימה אם מאיזושהי סיבה ארצה להתקשר אליה... לאחת מאיתנו יש HOT לשניה YES... היא מבקשת שאקליט עבורה דברים, והיא מקליטה עבורי דברים... כנראה שהיא יותר מוסרית ממני, כי אני גם מורידה דברים מהאינטרנט ושולחת לה במייל או צורבת (תלוי בנפח בקובץ)... החלפת ספרים לקריאה זה כמעט מעשה שבשגרה. לא אחת, לפני שהיא מחליטה לשאול סרט מהספריה, אני מקבלת ממנה SMS בנוסח "על איזה סרט/ים את ממליצה?" ולכן התייחסתי גם לסוגיית הגבולות... היא אמרה מספר רב של פעמים, שאני כמו הבת המאומצת שלה (היא אמא לשתי בנות). ובגרסה אחרת - שאם הייתי הבת שלה, הרבה דברים היו נראים אחרת. היא אמרה, שאחרי שהיא למדה להכיר אותי, למשל, היא החליטה להעביר את הבת הקטנה שלה לבית ספר פתוח... אמרתי לה, אז, שאני שמחה שמשהו טוב יצא לה ולבת שלה מהקשר שלנו... פתאום נראה לי נכון, אחרי כל מה שכתבתי עד היום, לספר את הקשר עצמו. כי הוא לא ממש רגיל, אני חושבת... אני מכירה די הרבה אנשים שנמצאים בטיפול, כולם מגיבים קצת מוזר למשמע התיאור הנ"ל... חלק חושבים שזה לא בסדר. אחרים אומרים, שהלוואי וגם אצלם זה היה ככה, אפילו רק קרוב לזה. ואולי היה לי חשוב לספר את הקשר, דווקא בשל העוצמות שמתעוררות דווקא בתקופה האחרונה. לאחרונה היא באמת נטלה על עצמה יותר התחייבויות שהיא הפרה. דיברנו על זה כל-כך הרבה, והיא יודעת שמבחינתי זה לא משהו שאפשר לעבור עליו בקלות לסדר היום. היא משתדלת... לא מספיק לדעתי.אבל אני מכירה בכך שאני מתקשה להתגמש במקומות האלה. ושוב תודה על המילים שבאות מאי-שם עד לכאן.

קראתי אותך, ודבריך נגעו לליבי. תוך כדי קריאה תהיתי מהם אותם "שקרים קטנים שקטים"? האם אלו אמירות כגון "אני כאן בשבילך", "אני מחכה לך" וכיוצ''ב? כי אם אלו השקרים, הרי אלו משפטים השגורים מאד בפי מטפלים, כאשר משמעותם המטפאורית אינה תמיד חופפת למשמעות המיללולית הפשוטה שמטופלים רבים נוטים לייחס להם. לכן, לדעתי, אם רואים את האמירות הללו באור המתאים, פחות נוטים להתאכזב כאשר המציאות הריאלית שונה ממה שציפינו. אבל ייתכן שאני טועה, ואת מדברת על שקרים "אמיתיים", ואני בהחלט מבינה את התסכול. האם תוכלי לספק את סקרנותי ולתת דוגמא להבטחות בטיפול שאינן מקויימות?

לא... הטיפול הזה נמשך כבר מספיק בכדי שמשפטים כגון "אני כאן בשבילך" כבר לא יאמרו. זה כבר מובן מאליו אחרי כל-כך הרבה זמן. אולי לא תמיד, בעיקר לא בתקופה האחרונה, שבה היא זו שמגיעה למקום של להראות לי את הדלת ולטרוק אותה מאחוריי... (מזל שאין מדרגות, אחרת היא היתה בועטת אותי מהן כמה וכמה פעמים... לפחות מבחינה מילולית). אני מכירה כבר את כ-ל המשפטים השגורים בפי מטפלים - היא לא המטפלת הראשונה שלי... יש לי ותק טיפולי רב... אני יודעת לברור את העיקר מהטפל (= מה "כתוב בספר" ומה מקורי שלה). ואולי זה עניין של טרמינולוגיה - הבחנה בין אי-קיום הבטחות לבין שקרים...? מבחינתי זה היינו-הך במקרים מסויימים. כשהיא מתחייבת לי, למשל, שבתקופה מסויימת היא לא צפויה לבטל אף פגישה (הישג מרשים מצידה), ואז כן מבטלת בשל מפגש חברתי (במפורש חברתי! לא מחלה, לא משהו שקשור לעבודה וכו') - זו מבחינתי הפרת הבטחה, ששוות ערך לשקר. יש הרבה דברים, שקשה לי להעביר פה, שהם באמת עדינים יותר. אבל המשמעות היא ירידה לפרטי פרטים של התוכן הטיפולי... החשיפה הזו עדיין קשה...

שהיא הפכה להיות המטופלת ?.. "קשה לה" .. "היא לא יכולה" ..וכו'.. אופס .. עצרי לרגע .. את באת אלייה לטיפול ולא להיפך !!!! הקשר הזה לא טוב לך .. מניסיון אישי כואב .. תשחררי אותה לאט לאט .. אני יודעת עד כמה זה קשה .. אבל המקום הזה .. שהיא נמצאת בו בשבילך .. זה כבר לא נטו טיפול .. משהו שם התפספס .. אולי זה חבל .. אבל כרגע .. את חייבת למצוא לעצמך מקום בטוח ורגוע יותר .. הסערות האלה איתה , לא יובילו אותך לשום מקום .. רק לקשיים עצומים יותר לצאת מהסערה הזו , אני לא ממקום שיפוטי אלייך , חלילה .. קשה היה לי לקרוא אותך עד כמה את מגוננת עלייה במקום שזה יהיה להיפך, קשה לי לקרוא אותך , כי הייתי במצב כזה עד לפני כמה חודשים .. ולא הבנתי .. עד כמה גרוע זה יכול להיות . מצטערת, מקווה שתצליחי לעשות את הבחירות הנכונות .. בזמן הקרוב , יחד עם המטפלת .. אבל בהבנה של הדברים עד כמה "קשה " לה איתך, לדעתי .. לא משנה עד כמה חלקים טובים יש בה .. עדיין .. זה נראה לי כמו עול עלייך.. תצליחי לראות את הדברים שכתבתי לך .? בהצלחה.

שלום לך בעצם דרכך אני מנסה להגיב על כל העץ הזה, שמעלה תגובות סוערות למדי: כעס, סקרנות, המלצה להשאר... לעזוב... אפשר להניח שהרגשות הללו הם חלק מהחוויה בטיפול הזה, ושדרך התגובות אפשר, אולי, להבין יותר מה הרגשות והקונפליקטים שמתעוררים מול הטיפול שתואר. מלי.

יש לי את התחושה הזו גם. שפתאום אני עוצרת רגע וחושבת "רגע, במי בעצם מדובר כאן, בי או בה? זה הטיפול שלי... אז איך זה שאני 'מצילה' אותנו במקומה? היא יודעת באיזה מקום אני נמצאת עכשיו, ובכל זאת היא מתייאשת ממני... דווקא עכשיו, במיוחד עכשיו." כאמור, המחשבה על לשחרר אותה ממני, להרפות וללכת בהחלט התחזקה במהלך השבוע. הבנתי שכנראה שתינו יוצאות בשן ועין מהקשר הזה... מילא, אם הוא לא היה מואיל - חצי צרה. אבל אם הוא מזיק, ולא רק לי, אז מה הטעם? נכון, אני מסכימה איתך, כפי שכתבתי בתגובה שלי למלי, זה כבר מזמן לא נטו טיפול. זה הרבה יותר מזה. וזה בסדר, אני גם לא קוראת אותך ומרגישה אותך ממקום שיפוטי. ואם מתקבלת התחושה שאני מגוננת עליה... אני מניחה שזה עשוי לבוא מהמקום הזה, שאני יודעת שגם אני מצידי לא בדיוק עושה לה חיים קלים. לא תמיד... אני יודעת שזה לא התפקיד שלי... עובדה שגם אני מתייאשת מעצמי לעתים קרובות... רק שאיכשהו תמיד נראה לי הגיוני, שהיא לא אמורה להתייאש ממני (ואולי זו ציפייה מוגזמת או לא ריאלית). היו לי, מאז ההודעה הראשונה, עוד שתי פגישות... הרבה יותר רגועות... אבל ככה זה בחודשיים-שלושה האחרונים... כמה פגישות של התנגשויות והתנגחויות ואז כמה פגישות רגועות (כנראה שתינו צריכות ללקק את הפצעים ולאסוף כוחות) וחוזר חלילה. אין לי מושג לאן כל זה יוביל... אני יודעת שאני נמצאת בתקופה קשה מצידי. אני יודעת גם, שהיא עברה תקופה לא קלה (מבחינה בריאותית), אבל אצלה המצב הסתדר... אולי זה ישפר קצת את העניינים... קראתי אותך... יותר מפעם אחת... אני תמיד יכולה לקום וללכת... אני יודעת שהסיבה היחידה שעדיין לא עשיתי את זה היא, שכבר לא אחפש מטפל/ת אחר/ת, כי זה יהיה יותר מדי בשבילי. המשמעות היא, שאני מוותרת על עצמי בעצמי. זה מעין גזר דין מוות. תודה, סופ"ש רגוע ונעים.