האם אני עושה דבר נכון

אני מתגרשת בקרוב מאוד בת 25 .ורציתי לדעת אם אני עושה את הדבר הנכון? כי אצלנו גרושים זה לא פשוט כשאת בחברה שמרנית. התחתנתי לאחר 3 חודשי הכרות עם גבר שמבוגר ממני ב15 שנה. כבר כשהינו חברים הרגשתי שהוא אדיש אליי אך זה היה בתקופת מלחמת לבנון השניה כך שיחסתי את האדישות שלו לגורמים אחרים....אני זו שהיתי מתקשרת אליו יותר.....יש לציין שכבר שהינו חברים הינו רבים המון אבל בטיפשותי חשבתי שזה יסתדר ושאולי זה בגלל הלחץ שהוא נמצא בו. בקיצור התחתנו בעלי לא עבד בחצי שנה ראשונה שאחריה החליט לפתוח עסק עם חברו ורצה לפתוח את העסק על שמי כי הוא מעוקל...הסכמתי כי רציתי שיעבוד ולא יהיה בדכאון וישב בבית....הוא עבד והוא גם רצה שאעשה מסגרת אשראי בבנק בשבילו ועשיתי ...בכל אופן העסק לא הצליח ואפילו היו מתקשרים אליי המון מהמעמ שאבוא לבית משפט ושיעקלו לי דברים מהבית.אחרי זה הוא שילם וזה הסתדר....אחרי זה רצה לעבוד במפעל שגם שם ביקש שאעשה מסגרת אשראי בבנק אחר וגם לזה הסכמתי .....אביו חולה אלצהיימר שגר איתנו כמו גם אימו (בעצם אנו גרים איתם) בכל אופן עובד זר התחיל לעבוד אצלם ובעלי הוא זה שמממן את מירב העסקת העובד הזר ולכן לא היה מממן את לימודיי (היה נותן לי כ400 ש"ח בחודש)...בכל אופן גם ביקש שאעשה לו ויזה והסכמתי והוא היה משתמש בו אחרי כמה חודשים כבר עזבתי את הבית והוא המשיך להשתמש בויזה.....אחרי שביטלו לי את הויזה....בגלל חריגות מהמסגרת קרוב משפחה שלו מתקשר אליי שאם אנו רוצים להתקשר אז יבואו להסדיר את זה. בעלי תמיד היה מבקש שאעזור לאביו בעיקר לפני שהיה להם עובד זר והיתי עוזרת לו....לפעמים היתי מטילת איתו כשרצה לצאת מהבית.....עוזרת בלהרדים אותו....היתי עוזרת לחמותי להכין אוכל.....בעלי מעולם לא שאל לשלום הוריי..אולי משום שסיפרתי לו שלא רצו שאתחתן איתו....אבל בכל זאת כשהיה בא פעם ב4 חודשים (שגם זה היה מכורח הנסיבות) היה נותן יחס קר למרות שלא אמרו לו כלום והתנהגו אליו יפה ואירחו אותו יפה). כנ"ל יש לי הרגשה שבעלי משקר בקשר לטענה שלו שנתן מאה אלף שח לחבריו......דבר ראשון מי נותן סכום כזה לחבריו? דבר שני מאיפה הביא כסף כי הוא מרוויח קצת מעל למשכורת מינימום וגם היה גר בהשכרה ומעשן סגריות בסכום של 500 שח בחודש ? דבר שני אם היה ככ טוב לחבריו למה הוא לא טוב לאישתו כלל? הוא סיפר על העיקולים אחרי חתונה וגם לא הי רוצה שאדע סכום העיקולים רק כל הזמן ציפה שאעזור לו כספית למרות שאני סטודנטית לתואר ראשון והמעט כסף שיש לי נועד למימן לימודיי. הדבר האחרון שהכי הפריע זה: הסקס .מהלילה הראשון לא הרגשתי שהוא רוצה אותי....הוא רק טען שהוא עייף ורוצה לנוח מעולם לא שכבנו לפני....ונאלצתי לחכות איזה 4 שעות עד שהתחיל משהו.... גם אחרי הוא הי ה רוצה אולי פעם בחודש בכל זמן הזה היו לו תירוצים שזה בגלל שהוא לא עובד ...בגלל שלאבא שלו אין עובד זר....אחרי שהתחיל לעבוד מסודר כל חודש התחיל להאשים אותי שבגלל שאני לא מטפחת את עצמי ובגלל שאני משתמשת בספוגית זה מפריע לו........בסוף מרוב ניסיון לשפר .....ניסיתי לדבר איתו יפה הרבה לא עזר(יש לציין שהסיבה לא היתה שלא עומד לו אלא פשוט גם בפעם בחודש שהיינו שוכבים לא יה מתלהב והיתי מרגשה שהוא קריר אליי....גם כשהצעתי לו ללכת לטיפול זוגי כל הזמן היה אומר לי לא עכשיו או שתשני את עצמך אחרי זה נלך....... דבר אחרון לא הינו יושבים ומדברים.....יש ביננו ככ הרבה שוני בהרבה תחומים......וגם הוא לא דברן ככ וכשאמרתי לו פעם שזה מפריע לי שהוא לא מדבר איתי כמעט וזה גורם לי להתבייש ממנו יותר הוא טען שאני מדברת דברים ילדותייםן וזה מטריף אותו...... בקיצור כשהיתי איתו בבית היתי מרגישה שאני שתגעת כל הזמן היה בא לי לבכות רק לשכב במיטה ולא לקום......גם כשהיינו יוצאים מהבית והינו בפרטיות היה לוקח לו 6 שעות להתחיל משהו...וגם אז לא תמיד רצה והיה אומר שבא לי יותר מידי ושאני חושבת רק על סק ....מה שלא נכון היתי מתה לנהל איתו שיחה אבל כמעט לא מדבר אלא אם כן יש לו בקורת כלפיי.....דברתי איתו הרבה בעניין על כל דבר היתה לו בקורת כמעט וזה היה מלחיץ אותי......אני לעומת זאת לא היתי מבקרת אותץו בכלום אפילו שהיה מעשן ומעולם הוריי או אחיי עישנו לא אמרתי לו כלום.....גם כשלא עבד כמעט שנה סבלתי איתו....ורק האמנתי שישתפר........גם כשלא היה שואל על הוריי סלחתי וכשאמרתי לו שהוא מצפה שאתקשר לאימו ולשאול לשלומה והוא לא עושה אותו דבר עם הוריי הוא אמר לי שהוריי לא מכובדים(מה שמאוד פגע בי) כי הורי לא אלכהולוסטים ולא זונות ומרוויחים את לחמם בכבוד ולא גונבים מאיש או מקללים וכו......מאוד נפגעתי ואמרתי לו שזה פגע בי אך זה לא עניין אותו......לפעמים היתי מתרגזת מזה שלא בא לו עליי והיתי נשארת אצל הוריי כי היתי אצלם רוב השבוע כשלמדתי(זה משהו שסיכמנו לפני חתונה ימי שישי היתי חוזרת הביתה) והיתי אומרת לו שאני חולה ומקיאה ויש לי שלשול כל היום הוא לא היה מתקשר לשאול לשלומי ואם השתפר מצבי...... בקיצור מה דעתך? תשמע אני ידעתי שחיי נישואין זה לא גן עדן אבל חשבתי שאם מדברים יפה לבןאדם זה עוזר.......וגם בקשר לסקס שהוא רוצה אותי פעם בחודש לזה ממש לא ציפיתי......כי אין לו שום בעיה גופנית יש לו זקפה והכל אך הוא לא היה יוזם....ובגלל שהוא כמעט לא מדבר איתי אלא רק כשנותן בקורת ואני באה מחברה שמרנית היתי מתבישת ליזום...........מה גם שכל נגיעה שהיא קצת יותר מדי לא עדינה בשבילו היה מרגיז אותו.....והיה צריך לחנגוע בו כמו באפרוח שרק בקע מהביצה......בקיצור אני מתגרשת לאחר שנתיים נישואין? מה דעתך היה דרך לשפר משהו ? אניילדותית מידי?

שלום לכותבת האמת היא שאת שואלת אותי שאלה רצינית מאוד. ואני קטונתי מלענות על שאלה שכזו בשבילך, אפילו בהתחשב בכך שפירטת היטב את המתרחש בקשר הנישואים שלך. באותה מידה, קשה לי לחוות דעה על האפשרות לשפר משהו ועל האם את ילדותית או לא. ברור שאת חשה מרומה במידה מסוימת, מנוצלת וכי את חשה שאת מעניקה מעצמך רבות בתוך הקשר ואינך מקבלת דבר בחזרה. אלה תחושות קשות וקשה לשמור על קשר לאורך זמן כאשר תחושות אלה מלוות אותו (וברור שהן אינן הקושי היחידי בקשר). הדבר היחיד שהייתי אולי מייעץ לך הוא להרהר האם התמונה שאת מציגה היא התמונה המלאה? כיצד היו נראים הדברים מצידו של בעלך, לו היה הוא כותב לכאן? כיצד הוא היה מתאר את המצב? אין בכך משום עצה להישאר בתוך מערכת הנישואים - נדמה לי שעליך להחליט עם עצמך, במנותק ככל האפשר מדרישות החברה, האם הקשר טוב עבורך, האם הוא יכול להשתפר ובמידה ולא, האם יהיה לך טוב יותר להיפרד. ועדיין, נראה לי שמתוך סערת הרגשות וההאכזבה שאת חשה. את מתמקדת כרגע רק בצדדים השליליים של בעלך ושל הקשר איתו. האם לא היו גם צדדים חיוביים? תהיה החלטתך אשר תהיה, נדמה לי שכדאי לך להגיע אליה בצורה מפוכחת ככל האפשר ולא מתוך סערת רגשות וכעס אלא מתוך בחינה ברורה של הצדדים החיוביים והשליליים ושל הדבר הנכון ביותר עבורך לעשות, בהתחשב במאזן אליו הגעת. מקווה שעזרתי להתראות דוד

את האמת חוצ מזה שלא היה אלים כלפיי פיזית לא ראיתי בו צד חיובי......גם לא היה לוטש מבט על בנות אבל גם היה אדיש אליי כך שיכול להיות שזה האופי שלו היו לו מספר תלונות כלפיי שתאמין לי ניסיתי לשפר אותם......אך הוא אף פעם לא ניסה להשתפר תמיד האמין בצדקתו שהוא חכם יותר ואנטלגנט יותר.....בקיצור אני חושבת שאני לא נסערת.....אני פשוט חושבת שהוא החליט להתחתן רק בגלל שהכריחו אותו או שהוריו רצו שיתחתן זה מה שראיתי וזה מה שהרגשתי....ותאמין לי יש לי אינסטינקטים אני סבלתי איתו בהתחלה גם כשלא עבד וגם כשהיה בדכאון במחשבה שאולי דברים ישתנו אך גם לאחר חצי שנה שהתחיל לעבוד כלוווווום לא השתפר א החלטתי לעזוב לפני שיהיו ילדים...כי אני שומעת על בחורות שילדו ילדים וקודם לא הסתדרו עם הבעל והאמינו שילד ישנה את המצב אך להיפך זה רק עושה את זה יותר גרוע.....יהיו לו עוד יותר סיבות לא לשכב איתי......ובעלי גם בכלל לא מתכנן ואין לו את האפשרות כרגע לבנות בית כי יש לו מלא חובות.........אז בקיצור עם כל הבעיות שלו אני חושבת שהוא היה צריך לסבול איתי קצת יותר....כי אני גם צעירה ממנו ב15 שנה שזה אומר שצריך שיהיה לו יותר סבלנות כלפיי.....כמה שהשתדלתי לעשות מה שהוא אומר לי ולהתחשב בו.....לא עזר כלום לא היתה שום הכרת תודה ותמיד היכ ה בי בנפשי עם עוד ביקורת שרק יותר גרמה לי להסתגר כלפיו.....