אין

שלום דוד הצפתי כאן בהודעות בזמן האחרון, יותר מידי הודעות, ואני באמת מצטערת ומתנצלת על כך.. פשוט תקופה מאוד מאוד קשה.. וכנראה שמשהו בי הרגיש ועדיין מרגיש צורך לכתוב את הדברים, גם אם הם לרוב נורא קשים.. אני מרגישה שלקחתי כאן מקום גדול מידי עם כל ההודעות בזמן האחרון, ובאמת סליחה על כך, אבל אני מרגישה שבאמת הייתי צריכה ועדיין צריכה את זה.. אז אני כן כותבת.. ובטח אמשיך לכתוב גם בימים הבאים.. וזה בסדר אם לא תעלה את ההודעה או לא תגיב עליה, זה ממש בסדר. כתבתי אתמול לדרור על פגישה מאוד קשה שהיתה אתמול עם המטפלת, ובאמת הרגשתי מרוסקת לגמרי. הרגשתי איך השליטה של המפלצת לוקחת פיקוד ומביאה אותי למקום של אובדנות. הייתי מאוד קרובה לזה היום, והשארתי הודעה למטפלת, הודעה שלא נשמעה לי אובדנית, אבל כנראה המטפלת מכירה אותי טוב מידי, והיא יצרה קשר והכריחה אותי להגיע לפגישה מיידית. סרבתי, היא התעקשה, בסוף הלכתי. ואתה יודע מה דוד? טוב שהלכתי. למרות שהבפנים שלי סרב בתוקף. שמחה שמשהו בי נכנע לה, גם אם רק מתוך רצון להעביר את הפגישה הזאת ואח"כ להמשיך במה שבאמת רציתי. אבל משהו בפגישה הזאת היה טוב ונכון. היא היתה כל כך איתי, כל כך מכילה, כל כך מבינה, כל כך סבלנית, כל כך בסדר. יותר מבסדר. היא הובילה אותי, אבל בקצב שלי. לאט לאט משהו בפנים קצת נרגע, לאט לאט אפילו הצלחתי להוציא משפט או שניים. לאט לאט הצלחתי לשמוע אותה ובאמת להקשיב למה שהיא אומרת במילים ובלי מילים. החום שבה כלפי היה במלואו. ואתה יודע דוד, אלה דברים שיכולים להיות אצלי מאוד קשים, דברים שאני יכולה להעניש את עצמי עליהם כי בתוכי אני יודעת שלא מגיע לי, כי אני מפלצת, כי אני... המון דברים. ובד"כ זה באמת מה שקורה, אני לא יכולה להכיל את מה שהיא נותנת לי. אבל הפעם, הפעם היה משהו טוב בזה. ההקלה שהרגשתי בעקבות הפגישה היתה מאוד מוחשית, מאוד משמעותית. משהו בי נרגע, האובדנות קצת מניחה לי עכשיו.. לפחות עד עכשיו.. ובטח זה ימשך עוד כמה שעות.. אני מאוד מקווה... ואני יודעת שתוך שניות הכל יכול להשתנות אצלי, ואני יכולה פתאום להרגיש את ההיפך הגמור, ולרצות באמת להעניש את עצמי על מה שהעזתי לקבל ממנה, ואולי ממה שהעזתי לקחת ממנה. אני יודעת. מכירה את השינויים הקיצוניים האלה שלי שיכולים לקרות תוך שניות.. יודעת שהרצון למות בתוכי בכל עוצמתו, יודעת שהמפלצת בתוכי והמקום שמור לה, יודעת שהשנאה כלפי עצמי מבוססת לה היטב בתוכי, יודעת שכל מה שאמרתי עדיין בתוכי וישאר שם כנראה לתמיד, במידה כזו או אחרת.. אבל כרגע... לא אכפת לי דוד.. כרגע אני מרשה לעצמי עוד להישאר ולהרגיש את ההקלה, את מה שהיה שם בפגישה.. אני חושבת שאני צריכה להגיד לה את הדברים.. למרות שאני יודעת שאם לא אשאיר לה הודעה עכשיו, כבר לא אגיד לה בכלל.. ככה אני... אני באמת אוהבת אותה, ובאמת מודה לה. אני יודעת שנורא קשה איתי.. והיא, היא סובלת אותי ואת השגעונות שלי ואת השינויים הקיצוניים שלי כבר קרוב ל 5 שנים. היא באמת ראויה להערכה. ו.. דוד... תודה... תודה לך, ותודה גם למלי וכמובן לדרור... על שהייתם כאן עם כל ההודעות הקשות שהשארתי.. שאמרתם דברים שלמרות שכל הבפנים שלי התנגד אליהם, הצליחו איכשהו להיכנס ולעשות משהו חיובי לבפנים הזה. שיר

שלום שיר בתקופות קשות כדאי להעזר בכל דרך שניתן ואני שמח שהפורום הוא אחת מהדרכים האלה בשבילך. מעבר לכך, טוב לשמוע שלמרות הפגישה הקשה של אתמול, את מרגישה שמצאת אוזן קשבת והתייחסות מתאימה, לא מתעלמת, בטיפול שלך. נדמה שההתייחסות הזו, שקלטה אותך וכיבדה והתייחסה ברצינות לעובר עליך, עשתה לך טוב והביאה להקלה מסוימת, אפילו אם היא זמנית ואפילו אם התחושות עלולות להשתנות בכל רגע. מקווה שהתחושה הטובה תשמר זמן ממושך ככל הניתן, תאפשר לך לנוח. להתראות דוד