טיפול

שלום לך, אני לא מצליחה להביא את הזכרונות הקשים לתוך הטיפול. שנתיים וחצי ואני מנסה להעלות את הטראומה ולדבר עליה, אבל לא מצליחה. אני מסכימה בכל פעם מחדש עם העידוד של המטפלת, אבל ברגע שאנחנו מתחילים להתעמק ולדבר על פרטי הפרטים, אני בורחת, ממש בורחת -קמה והולכת או מפסיקה להגיב לגמרי ומתקפלת בתוך עצמי. המטפלת לא דוחפת, אבל מנסה לעודד אותי כן לדבר ע לזה, ואני כל הזמן מבקשת ממנה זאת, אבל לא יכולה לשאת את הדברים בתוך החדר וגם לא בחוץ כשאני לבד במשך השבוע. למרות שיש לי דרך מצוינת להתנתק מהכל. מה אתה מציע?

שלום ב. נשמע לי סביר מאוד שיהיה עבורך קשה מאוד להביא את הזיכרונות הכואבים לטיפול. במובן מסוים, להביא אותם לטיפול יהיה לתת מקום למה שאת פחדת ממנו ולחיות מחדש חוויות עבר מכאיבות. עם זאת, לצערי, במידה והזכרונות משפיעים בכל מקרה על חייך וגורמים לך למצוקה, בשלב מסויים יהיה כדאי מאוד להביא אותם בכל-זאת לחדר הטיפול ולתת להם מילים ומקום. הייתי מציע לך להתאזר בסבלנות בנושא זה, לא להזניח או או להתעלם ממנו אבל גם לקחת בחשבון שאת זקוקה לזמן ולרגע הנכון בו תאזרי כוח ואומץ על מנת להעלות זאת בטיפול. במובן זה נשמע לי שאת בתהליך טיפולי חיובי וכל הנחוץ כרגע הוא עוד אורך רוח וסבלנות. אני מעט מודאג בנוגע לדרך ההתנתקות שהזכרת בסיום ההודעה - אני מקווה שלא מדובר בדרך העלולה להוות עבורך סכנה בהווה. במידה וכן, הרי שזהו נושא חשוב מאין-כמוהו להביא לטיפול והייתי מאיץ בך לעשות כך מהר ככל האפשר. להתראות דוד