ערב טוב

אני בת34 ויוצאת עם בחור שגדול ממני בשנה ,כמעט חצי שנה. לאחרונה בן זוגי התכונן חודשיים לבחינת הפסיכומטרי ולצערי נכשל בה, במטרה להתחיל ללמוד השנה. החודשים האלו היו לשנינו קשים , כיוון שהוא ימים שלמים נסגר בבית. למרות שקבענו לצאת באותו היום של הבחינה, הוא העדיף לא להיפגש, כיוון שהוא לא במצב להיפגש לטענתו, למרות שסיכמנו שאנו נפגשים, כמה ימים לפני הבחינה. אני די חוששת לעתיד. הרי הוא היה צריך להיות מעוניין להיפגש איתי גם ברגעים הקשים אני רוצה להיות לידו ולא רק שטוב והוא שמח. בכלל כל התקופה הזו שהוא למד, הוא פשוט נסגר בבית שבתות וימים שלמים ושוב התקופה הבאה(הוא צריך שוב ללמוד למבחן) תהיה זהה, ךמעט פגישה של שעה,פה ושם. ומה יקרה שהוא יתחיל את התואר. אני מבינה שהוא צריך ללמוד לבחינה,ואני שמחה שהוא מתחיל ללמוד ולהתפתח, אבל המטרה שלי לבנות בית ומשפחה, ואני לא רוצה לסחוב שנים... באוקטובר הוא צריך להתחיל ללמוד ואני מרגישה שרוב האנרגיה שלו הוא משקיע בלימודים , ולא במחשבה עלינו לעתיד. אבל מה איתי? עלי לציין שכשהוא נלחץ אז אי אפשר להתקרב אליו. בגלל זה הוא ביקש שלא ניפגש. אני חוששת מה יקרה שנעבור לגור יחד, הרי גם אז לא אוכל להתקרב אליו? האם עלי להתחשב בו יותר?

שלום לך, קצת קשה לייעץ לך מה לעשות מכיוון שאת מכירה אותו טוב יותר. את יודעת כיצד הוא כאשר אינו לומד לבחינה. כאשר אינו נכשל. האם גם אז את חשה אותו מרוחק ולא נותן להתקרב, או לא. הרי בשנת לימודים אין מבחנים כל הזמן ועוצמתם נמוה מההכנה האינטנסיבית של מבחן הפסיכומטרי. מה שאני חושב שעלייך לשאול את עצמך ואותו הן מספר שאלות. ראשית האם מלבד תקופת הבחינות את חשה קרובה וטוב לך איתו? שנית האם הוא בכלל חושב כמוך על קשר ארוך, קשר ממוסד או לא? ולבסוף האם אתם מסוגלים לדבר על התחושות ההדדיות שלכם. התסכול שלך, והלחץ שלו ולמצוא כיצד אתם מתמודדים איתם ואחד עם השני. בעזרת התשובות על השאלות הללו תוכלי לקבל הבנה מה את רוצה לעשות. דרור