היי דרור...

מה שלומך? שיתוף של משמרת אחרונה שלך השבוע.. היום היה לי היום - יום רגוע .. כאילו ..מזה רגוע? .. היה טיפול ..שבזכותו ..:-) בזמן האחרון הטיפולים מאוד מוזרים .. אני בוכה המון ,(שנתיים כמעט ולא הזלתי דמעה , למרות כל מה שאני חווה .. מולו) כתבתי לך שאני יושבת על הרצפה ( מרגישה נוח יותר .. מהספה ) .. מעט מאוד מדברת.. אבל..מצליחה לבכות המון (מולו ).. זה מוזר לי .. זה שאני בכלל מצליחה להיות אותנטית .. ולבכות מולו .. זה המון בשבילי .. תמיד החזקתי את עצמי .. שיחקתי אותה חזקה .. פתאום אני חשופה. והוא.. הוא יושב שם רגוע .. שלו .. יציב .. לא מתפרק .. לא כועס .. מדבר בשקט ..הקול שלו ככ עדין ..וזה לא רגיל לי בכלל..!!!!! איך אפשר להיות עדינים איתי בכלל ?... אני בן אדם .. מעצבן. שכועס ובוכה .. ומרעיש ..ומתלונן .. ומעייף אחרים!!!!! אני רגילה כשאני בוכה .. אז אף אחד מהסביבה הקרובה לא מסוגל להכיל .. לא מסוגל להשאר איתי .. לא מסוגל לראות אותי חלשה .. עד לא מזמן .. ראיתי בפסיכולוג חוסר אכפתיות טוטאלית .... אחד ..קר כזה .. לא מתקרב מידיי .. לא מנסה להרגיע .. לא מנסה להושיט יד .. ופתאום ..זה הגיע .. דרור ..ההכרה הזו .. שזה בדיוק מה שאני צריכה .. שמישהו רק ישב מולי , שהנוכחות שלו תרגיש מיטיבה .. כזו שלא שופטת .. לא שואלת למה אני בוכה .. רק נותנת לי לבכות .. בלי הסברים, פרשנויות ... רק שם .. מישהו שרק שם בשבילי. וזה הרגיש ככ ביחד .. אתה מבין אותי בערך?.. כי זה נשמע מסובך .. איך ביחד ..?.. אם הוא שותק.. וכזה "רחוק".. לא יודעת.. זה הרגיש . הרגשתי אחרי הבכי .. שיחרור .. הקלה עצומההה .. הוא ניסה לשאול רק אם אני מוכנה לשתף מה גרם לדמעות .. בהתחלה לא רציתי .. לאט לאט הסברתי לו עד כמה זה היה חשוב לי .. שאני רק ירגיש שהוא שם.. בלי שהוא חודר לפרטיות שלי .. בלי שאלות בלי חיבוקים .. רק שם.. כנראה שאחרי שנתיים בטיפול.. רק עכשיו אני באמת מצליחה להתקרב אלייו אמיתי כזה .. ואתה יודע מה דרור .. יחד עם זאת שאני ככ רוצה ממנו את הקרבה המיטביה הזו .. אני גם ככ מפחדת .. עדיין לא "מתמסרת" בזרועות פתוחות לאמון .. עדיין בודקת. מביטה בו בכמה עיניים .. מהצד.. אבל גם מצליחה לאפשר לי ולו רק לכמה רגעים גם הרגשה שלי חיבור ..של איכפתיות , של אהבה נקייה ..של חיוך אמיתי. של שקט .. שקט שמאפשר לי לקבל כח. מדהים.. תודה שאתה (גם) ..פה. כמעט ופיספסתי אותך ..:-) לילטוב ורגוע, מחבקת אותך, מהלב... שרית

שרית שלום, אני שמח לשמוע שעבר עלייך יום שקט, צריך גם ימים כאלו, בעיקר בתקופה כזו. אני מבין מדברייך שאת מרגישה שאת מצליחה למצוא מקום מעט נוח יותר מול המטפל, הבנה מה את צריכה ממנו ויכולה לקבל, לצד חשד וחוסר אמון שעדיין קיימים. ובכל זאת יכולת לקבל ממנו משהו חשוב, לכאורה מובן מאליו, אך כלל לא כזה. זו הבנה חשובה ואני מקווה שהיא תישמר גם ברגעים קשים יותר, דרור