פסיכולוגים '' טכנוקראטים ''

שלום לדרור שטרנברג . ברצוני להעלות השערה שהיא אמנם קצת שערורייתית , אבל לצערי הרב , אני לפחות נתקלתי ( ויותר מפעם אחת ) בפסיכולוגים קליניים כאלו ( כאלו שהאמפאטייה היא מהם והלאה ) ואפילו גם רופאים כאלו . כידוע כדי להתקבל ללימודי פסיכולוגיה צריך ציוני בגרות גבוהים למדיי וכנ''ל פסיכומטרי גבוה , כתוצאה מכך יכולה גם להיווצר פרצה מסוכנת שכל מיני אנשים '' חכמים אך לא מתאימים '' יצליחו להסתנן ללימודי פסיכולוגיה באוניברסיטאות , ומכאן הדרך אל רשיון לפסיכולוגיה קלינית ''סלולה '' . מיותר לציין '' שאנשי מקצוע '' אלו שיתנו טיפול רשלני למטופלים , עלולים לגרום להם לנזק בלתי הפיך כמעט ולזרות מלח על פצעי נפש חשופים ומדממים . ידוע לי שיש גם את הסטאז' שאותו פסיכולוגים לעתיד עוברים גם בבתי חולים פסיכיאטרים וגם במקומות אחרים , אך עדיין זה לא מרגיע אותי ( כמי שהייתה בעבר בטיפול מספר חודשים אצל פסיכולוגית קלינית שהייתה מלאה בדעות קדומות כלפיי ועל כן יום אחד עזבתי בסערה את הטיפול אצלה ) .

אורנה שלום, אני שומע אצלך פגיעה עמוקה, תחושה של עלבון ואולי גם כעס כלפי המטפלת על שגרמה לך להרגיש כפי שגרמה. לעיתים בטיפול קורה ועולות תחושות קשות. לעיתים גם יש מה שקוהוט כינה כשל אמפתי, אך בעזרת שימת לב ונכונות של שני הצדדים ניתן דווקא למנף מקרים כאלו לטובת הטיפול וההתפתחות העצמית. אני מניח שהמטפלת נגעה במשים או לא בנקודות רגישות, ואני תוהה האם מוכרת לך התחושה שבשל סיבה כלשהי יש כלפייך דעות קדומות, שאת חשה עצמך שונה, נחותה? אם כן הרי שבטיפול, לאו דווקא זה שעזבת ניתן לשים לב לתחושות אלו להבין איך ותי הן קורות בחדר ומה קורה לך גם מחוץ לחדר בהקשר הזה. בנוגע לדברייך על הכשרת פסיכולוגים, זה אכן מעורר חשש להפקיד את העולם הפנימי בידי אדם זר ויש חשש שהוא לא יידע מה לעשות. אולי אפילו ייפגע. אני לא חושב שיש מישהו שיכול להבטיח שזה לא יקרה. אני יכול לומר שנעשה כל מאמץ גם בתהליך הבחירה למסלול הלימודים וגם בתקופת ההכשרה הארוכה שעורברת לאחר מכן על מנת ליצור מצב שזה לא יקרה. כך שאני מבין את החשש אבל אני חושב שאת יכולה לנסות ולהעז לחשוב על לפנות שוב לטיפול, ואולי להביא את התחושות הללו לטיפול. דרור