דרור

דרור, השבוע היה משהו(לא יכולה ומעדיפה לא לפרט כאן)שהחזיר אותי למציאות וגרם לי להבין שאני חיה באשליות שאני חושבת ששווה בכלל להמשיך להילחם 'על עצמי' ,המלחמה והמאמץ זה לא שווה את הכוחות.זה לא שווה את זה.אין לי חיים מרוב המלחמות האלה. מרוב שיש דברים בחיים שלי ובעבר שלי שכואבים לי עד היום,כל יום.בשביל מה?ללכת לטיפול כדי להפסיק את הכאב ,כדי לדבר על כאבים שלא ממש ברורים לי, אני בכלל לא ברורה לעצמי בזמן האחרון,מרגישה מזוהמת מאונס,מרגישה כמו סמרטוט רצפה,אני לא עומדת במצבים האלה.עד כמה הוא יכל לעבור את הגבול,כמה?איך? תודה, חן

חן שלום, אני לא יודע מה קרה השבוע, אבל נשמע שזה הזכיר לך תחושה מהעבר, תחושה של מה הטעם, שאין מוצא, ושעדיף לך לוותר, אולי גם על עצמך. החוויה של גבולות שנפרצו בדרך הכי בסיסית, הובילו אותך באופן די מובן לחוש לא מוגנת בשום מקום. להרגיש שהכל לא ברור. מה שלך ומה לא. אבל אני חושב שאולי דווקא כאן יש מקום לטיפול. טיפול שמאפשר לדברים לא להיות ברורים. לראות מה קורה לך בתוך אי הבהירות הזו, לצד הביטחון שאת יכולה להפיק מכך שמישהו נמצא איתך בתוך זה. ואולי בהדרגה אותם דברים לא ברורים יהפכו ברורים יותר ואולי כואבים פחות. דרור