טיפול

אני בטיפול קרוב לשנתיים , מצד אחד אני מרגישה שאני מאוד צריכה עזרה ויש הרבה מה שזקוק לשינוי אצלי , אני מחכה לפגישות ורוצה לראות אותה , אבל איכשהו שאני מגיעה לשם אני מרגישה נורא עם זה שאני מכריחה מישהו (שלמרות שאני מכירה כבר שנתיים אני גם בכלל לא מכירה , ואני לא יודעת עליה כמעט כלום) לשבת שם ולשמוע אותי , ואז אני פשוט משתתקת או שמדברת על זה שאני לא צריכה להיות שם , והרבה פעם אני יוצאת מהפגישות במין הסכמה עם עצמי שזהו אני לא הולכת יותר , אבל אז התלות שפיתחתי לא ממש נותת לי להפסיק ללכת . מה אפשר לעשות משהו בי לא מצליח להרפות מהעובדה שאני ,עבודה שלה ושכשכמה שאני יהיה איתה הכי אמיתית ,"הקשר " הזה שלנו שהיא כל הזמן מדברת עליו זה בסה"כ צורך שלי ועבודה שלה..מה את חושבת שאפשר לעשות כדי שמשהו ישתנה..?

שלום לך. את מתארת מצב שבו מצד אחד את רוצה בקשר, משתוקקת לקירבה ולאינטימיות, ומצד שני "ברגע האמת" משהו בך נותר מרוחק, מנוכר ואולי אפילו ביקורתי וכועס. אני משערת שזו דפוס שמוכר לך מיחסים אחרים בחייך, בעבר או בהווה. האם את מכירה את הרצון להתקרב מול הפחד והמבוכה שבקירבה? האם מדובר בחוסר אמון? בפחד מדחייה? בתחושה שלא תהיי מובנת? נראה לי שדרך הטיפול והקשר עם המטפלת את מאפשרת לשתיכן לראות ולחוות מה קורה לך ביחסים קרובים. הדיבור על כך בטיפול, גם אם הוא קשה או נראה לך מביך, הנו משמעותי במיוחד: ראשית יתכן שהוא יעזור לך לשבור את "מחסום השתיקה", ושנית, דרכו תאפשרי לך ולמטפלת שלך להתבונן ביחד על אזור משמעותי בחייך. ועוד משהו קטן בנוגע לכך שמדובר בעבודה של המטפלת. העבודה הטיפולית היא עבודה, מקצוע, לכל דבר, ומחייבת לימודים ארוכים, מאמץ וזמן, ועל כן יש עליה תשלום. עם זאת, התשלום אינו סותר מעורבות רגשית, עניין, איכפתיות וכו', שעליהם נשען הטיפול. האם את יכולה לדמין מצב שבו מבלים זמן כה רב עם אדם (כמו בטיפול) ולא נוצר איזשהו קשר? מעורבות? מחויבות? שוב, נראה לי ששאלות אלו מחזירות אותי לתחילת תשובתי, ולכך שכנראה דרך כך את מספרת משהו על חוויתיך בחיים. בהצלחה מלי.