כשהטיפול פתאום חייב להפסיק

שלום, אני בטיפול חמש וחצי שנים. אף פעם לא ביטלתי פגישה!!! השבוע באופן פתאומי התברר לי כי אני צריכה להתאשפז בבית חולים למשך 2-3 חודשים. האישפוז יתחיל ביום חמישי הקרוב. החרדה הראשונה שלי לא מהניתוח ומהטיפול הקשה שאני צריכה לעבור, אלא מחוסר האפשרות להיפגש עם הפסיכולוג שלי. הפסיכולוג הציע שהוא יגיע אחת לשבוע לבית החולים- כמובן לא בזמנים קבועים, אלא מתי שיתאפשר לו. אני מצד אחד מאוד שמחה שלא אצטרך להיפרד ממנו בזמן כל-כך קשה, מצד שני אני לא רואה את עצמי מסוגלת לדבר איתו מחוץ לחדר הטיפול ובמקום כל-כך חשוף. האם הצעתו נראית לך הגיונית וברת ביצוע? האם צריך לשלם על הפגישות האלה?. אני לא מבינה כלום, כל הגבולות נפרצו ואני לא מסוגלת להמשיך...

שלום דניאל. ממכתבך עולה שהטיפול הנו משמעותי במיוחד עבורך, ושלאור המצב החדש, החרדה שלך מתמקדת ביציבות של הטיפול, ובתהייה עד כמה הוא יישמר. נרא לי שדרך העיסוק בשמירה על יציבות הטיפול, את בעצם מבטאת ומספרת את החוויה הרגשית שאת עוברת כעת: התחושה שהרבה דברים שהיו מוכרים, בטוחים ויציבים בחייך, מתערערים, התחושה שדברים שמתנו לך ביטחון, "בית" רגשי, נסדקים, וחוויה של פחד ובלבול לנוכח ההתערערות של המוכר (והמקנה בטחון) מחד, מול הצורך להתארגן, להתאים עצמך למציאות, מאידך. בעיני הטיפול הוא גם מקום שמייצג את הדאגה והשמירה של אדם על עצמו, את יכולתו לפנות מקום לצרכיו הרגשיים והנפשיים, וכנראה גם כאן את מסתובבת עם סימן שאלה לגבי יכולתך לפנות מקום לכך בחודשים הקרובים. ובאופן פרקטי יותר... בעיני חשוב שתצליחו למצוא סידור הולם ומתאים להמשך הטיפול, גם אם שונה ממה שהתרגלת, לנוכח המצב. עם זאת חשוב מאוד שתוכלי לדבר על חששותיך, מבוכתך ותהיותיך עם המטפל שלך, שכן כנראה דרכם את מסמנת אזור שתצטרכו להיות בו ביחד בקרוב, ושאולי יוכל גם ללמד אותך משהו חשוב על עצמך בקשרים (מה מביך אותך, מה מבלבל אותך, מה חשוב לך וכו'). החלמה מהירה ובהצלחה מלי.