שאלה

היי מלי (וברוכה הבאה - עוד לא אמרתי!), הייתה לי פגישה ממש טובה השבוע, הרגשתי ממש קרובה אליו, שהוא שומע ומבין אותי ושאני יכולה להיות ממש אמיתית איתו... ואז יצאתי משם, נכנסתי לרכב והוא לא התניע! לא ידעתי מה לעשות, הנחתי שהמטופל הבא עומד לבוא ולא הייתי מסוגלת לחזור לשם או להתקשר אליו שיצא לעזור לי, והעדפתי לעמוד מחוץ לבית שלו ולסמן למכוניות של זרים לעצור ולעזור לי להתניע (וזה לקח הרבה זמן...הרחוב היה די שומם). ואני לא מבינה, איך זה יכול להיות שאדם שאני אמורה להיות כלכך פתוחה איתו ולהרגיש בנוח ולסמוך עליו בעיניים עצומות (וזה באמת כך, בתוך החדר...), אני לא יכולה להביא את עצמי לחזור אליו לדפוק בדלת ולהגיד לו - נתקע לי הרכב, אני צריכה עזרה! זה נראה לי ממש אבסורד. אשמח לשמוע את דעתך.

שלום לך. את מתארת מצב שבטיפול יש לו משמעות גדולה מאוד - מצד אחד נוצרת קירבה ואינטימיות גדולה בין המטפל למטופל, קשר חזק וקרוב, מאידך הקשר הזה שמור ליום ולשעה מסויימים. אני מניחה שהפנמת היטב את המשמעות של מגבלת הזמן והמקום, ולכן חששת להפר אותה - מבחינתך לפגוש אותו בזמן שחורג מהשעה הקבועה היה הפרה של הגבולות והסדר שכ"כ ברורים לך/לכם, וכנראה שומרים אותך בטוחה ורגועה. מעבר לכך, מענין לבדוק גם מהי הפנמת הגבולות הזו עבורך. מה פחדת לראות שם בחדר? מה חששת שיקרה? האם פחדת מדחייה? האם חששת לראות אותו עם מטופל/ת אחר? האם הרגשת לא נוח לבקש עזרה באופן מפורש? החששות הללו יכולים לעזור לך להבין עוד על עצמך ועל מה קורה לך בקשרים. אני מציעה לך גם לשתף את המטפל שלך בסיטואציה שקרתה, ולנסות להבין אותה ביחד- בעיני זה יכול להיות צעד משמעותי להתפתחות של הקשר ביניכם. להתראות מלי