...

אני פשוט כועסת על עצמי.אני פשוט שונאת את עצמי.לא יודעת מה יהיה איתי בסוף ת'אמת שכבר לא אכפת לי זהו זה כבר לא אכפת לי מה שיהיה . אני עם המלחמה הזאת סיימתי מרימה דגל לבן.אני שבורה ומה ששבור קשה ,אפילו בלתי אפשרי לתקן אותו.אינני יודעת מאיפה שואבים את הכוחות להתעלות על עצמי,אני לא מבקשת אפילו חיים קלים כי החיים לא קלים וזהו ,אני גם לא מבקשת עזרה כשלא מגיע לי כשאני לא יודעת לעזור לעצמי כמו שצריך. אני רק מבקשת,מבקשת מתפללת שיהיה קצת יותר קל. מלי לא אמרתי לך ברוכה הבאה אז ברוכה הבאה. חן

שלום חן. המכתב שלך מעביר עוצמות של כאב ואכזבה - מעצמך, מאחרים, מהחיים. הרבה פעמים ברגעים כאלו יש הרגשה שהמצב קבוע, לא ישתנה לעולם. לפעמים גם מרגישים שזה "תמיד היה ככה", ומתקשים לזכור רגעים בעבר שהיו שונים. אני שולחת לך חיזוקים, ומזכירה לך שהחיים שלנו מורכבים מהמון רגעים ותקופות, חלקם נעימים ומרגשים, חלקם קשים ומכאיבים מאוד. מקווה שלא תוותרי על המאמץ (שהוא לפעמים קשה מאוד) לחוות רגעים אופטימיים. מצטרפת לתפילתך לשיפור, ובטוחה (מהמכתב המרגש שלך) שאת לא ממהרת לוותר. בהצלחה מלי