אלוהים שלי-רציתי שתדע...

שהחלום למות נשאר כשהיה! שנים, שמידי בוקר התפללתי- מודה אני לפנייך שהחזרת בי נישמתי... ספק אם הבנתי- על מה מודה?! וכבר שנים רבות-מתפללת באותה כוונה ועוצמה,תפילה שונה. אודה אני לפנייך-אם תיפח רוחי מהלילה הזה ולעד!!! האם שומע אתה? האם מקשיב? לא בחרתי להיוולד-אתה זה שבראת. ואני רק שואלת- למה בעצם?? מהיום בו זוכרת,מבינה ויודעת חיה בעולם של זוועה! כל חיי סובבים פגיעה התעללות אונס!!! נ-י-פ-ג-ע-ת-י נ-א-נ-ס-ת-י ו-נ-א-נ-ס-ת!!!! עד מתי???!!!! לכך יעדת אותי?! אתה-שבשבוע אחד בראת עולם, מסוגל להבין שאני לא יכולה יותר?!!!!!!!!!! שהבנתי, ושבעתי מכול מה שנקרא עולם!!! לא רוצה בו יותר-לא רוצה בי יותר. האם לא צועקת אני מספיק די? האם הכאב שלי משעשע? האם לא די לדמעותיי? וכן אני יודעת,וישבות ביום השביעי מכול מלאכתו אשר עשה. אלוהים שלי- מבקשת אני בכול ימות השבוע,בכל שעה ודקה ושניה, שחרר אותי מהעולם הזה, רוצה בכול מאודי מבלי להניד עפעף,מבלי להביע חרטה, פעם אחת ולעד, לחוש מקרוב- ויינפש! להחזיר את נשמתי לבורא-כלומר לך. קח אותי בדיוק כמו שהבאת-ועוד היום אם אפשר? אודה אני לפנייך אם תיפח רוחי מהלילה הזה ולעד!!!

את התחושה הקשה הזו שאת חווה ..עכשיו הלוואי .. והייתי יכולה להיות לידך כרגע, להחזיק לך את הילד ולומר לך .. "את לא לבד.. את תעברי( גם) את הגל הסוחף הזה " אוףף .. אבל אני לא באמת יודעת מה בדיוק לומר, איזה מילים חכמות יכולות להיות כרגע מלבד זה שאני איתך כאן ואת לא לבד..?... אני מקווה שהלילה הזה יעבור ממשאלות המוות האלו שבתוכך.. שהבוקר יגיע .. ואיתו שוב ..מחדש התקווה והאור .. ככ מקווה .. שההרגשה הזו תעלם.. אני רק יכולה לקוות שלא תהייה לבד עם התחושות הקשות הללו. ואומר לך ..טוב שאת משתפת. הלוואי ותצליחי לראות אפילו קצת .. שהדברים כן..יהיו אחרת. (למרות שנאנסנו .. למרות שפגעו בנו..כן למרות) .. מצטערתתת... איתך כאן , מחבקת. שרית

שלום נקודה התפילה עצמה מאוד חזקה כמובן וקשה להתעלם מהכוח הפיוטי שבה. עדיין, נשארתי עם תהייה מסויימת: ברור הרי שאת מאוד כועסת. על מי שפגעו בך, על אלוהים ואולי גם על אחרים, אינני יודע מי עוד. איך יוצא, אם כן, שאת מפנה את כל הכעס הזה פנימה, ואת כוח היצירה את הופכת לכוח הרס? איך במקום לזעום החוצה את זועמת פנימה? ואיך יוצא שהרצון הזה לפגיעה עצמית מהווה בעצם חבירה, המשך עבודה, של אלה שפגעו בך בעבר? חלק משאלות אלה הן רטוריות. אני יכול לנסות לדמיין את התשובה עליהן. על חלק אחר לא. אבל באופן כללי - ואני כותב זאת רק מתוך איכפתיות וכתגובה להודעתך - הייתי מציע לך להרהר בשאלות אלה ודומות להן. ומי יודע: אולי אפילו לאפשר להרהור הזה לתפוס חלק מזמן התפילה. להתראות דוד

תפילתי, חזקה אמיתית ומכוונת-ובכול זאת לא נענת עדיין! מסתבר, שכח ההרס הוא ה-כוח היצירה ויותר מכך השליטה. גוף זר בידיים זרות עוד יותר,מה נשאר עוד להרוס לחלל לשבור או לנפץ? כלום!!! ברור שכועסת וזועמת,כנראה שזה מופנה פנימה מכח ההרגל אם צריכה להשלים אם כל מה שנכנס לגופי,מה זה כעס או זעם,לעומת כל השאר. השאלה היחידה שעוד יכולה להרהר עליה, מהי קריאת שמע על המיטה? האם אני אמורה להודות לו גם על זה? על כך שלימד את הגוף הזה ואת כל רמ"ח איבריו להבין מה היא מיטה... אז תודה. עכשיו אפשר לעבור למיתה!!!

אנני בטוחה שאוכל לעזור לך, אך "תפילה" דומה גם אני נשאתי (ואולי עדיין נושאת...) תפילת לילה בוכה אני לפניך אלי, שמור אצלך בחמלה את נשמתי, אל תעירני כבתחילה משנתי, פרוס עלי שלוות לילה במיטתי, קבל ברחמים, כמו תפילה את דמעתי, אל נא תאיר שוב עם שחר את שמ?י לילי...