דוד..

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

22/07/2008 | 20:50 | מאת: ש'

היי דוד .. היית חסר כאן . ברוך שובך. אתמול כתבתי לדרור כאן על שקט שיש לי קצת מאחרי הטיפול, ובאמת הרעש והצילצולים שהיו לי בראש נדמו היום , הצלחתי ללכת לים , לקרוא ספר , להתנתק מהכאב .. לא לחשוב יותר מידיי .. לא לאמצ את הגלגלים האפורים בראש בשביל כלום . וזה הרגיש באמת ששום דבר לא זז שם בראש , שבאמת אין שום תנועה מאיימת , ואני תוהה, האם זה שקט שלפני הסערה הגדולה ?!.. לאיודעת. אני רק מרגישה את פעימות הלב השותקות שלי .. וזו הרגשה מוזרה ..מהבוקר, פשוט מוזרה. אולי בעצם מפחידה .. אני מפחדת מעצמי .. אתה מאמין לי ?.. המעברים האלה בין העבר להווה הסימנים הגדולים - של העקבות הישנים בתוכי .. שעדיין שם.. שמנסים להעיף החוצה את ההוווה ..מאבק סמוי של כל רגע בתוכי .. ככ מעייף אז אמנם הצלחתי לחוות שקט מאתמול מהטיפול .. לא מתלוננת , שקט מבורך כבר מעל 24 שעות ..:-) לאחר ימים סוערים בטירוף.. אבל.. גם אם אני מרגישה שאני רוצה לעצור את הכל בתוכי .. להגיד דיי .. להגיד סטופ .. אני כבר לא שם.. בעבר , אני מצליחה להרגיש שזה בלתי אפשרי , כי המחשבות עדיין מתרוצצות .. השאלות התהיות .. הן עוברות כאילו ב"סרט רצ" בתוכי רק בלי קול ..אולי יותר נכון ..סרט בלי תרגום?... משהו כזה.. פתאום עולות לי מחשבות , "מחשבות בהקיצ"..שאני ..שאני ממש מרגישה כמו איזה בגד "ישן"ן .. כמו סוודר גדול ששמים בחורף ..שגדול בכמה מידות.. ואני פשוט "נפרמת" .. אחד החוטים .. "נתפס" במשהו ..ומתחיל להסתבך שם .. ולאט לאט הוא נמשך ונמשך.. מתרחק ממני .. ורוקם לי חורים גדולים שהולכים ומתרחבים עוד ועוד .. זה כאילו שעוד מעט אני כבר לא אהייה אני .. יותר נכון מי שעשו אותי , מי שרצו שאהייה ..כל השנים האלו. אני מנסה לדמיין איזה אור חדש שיוצא ממני , אור חדש ונקי .. דמות חזקה ומיטיבה יותר..שיוצאת ממני .. כזאת שלא נחבאת כבר מאחורי תירוצים של שנים .. אבל זה קשה לחשוב על זה יותר מידיי .. נראה כאילו המסע הזה ..הדרך אל האור עוד ככ ארוכה .. אני משתגעת עם הדימיונות שלי אה?.. בינתיים .. אני עוד כאן .. שקטה / רגועה .. עצבנית / כועסת .. מתייאשת ..מאמינה .. נאחזת.. בעיקר נאחזת.. מניחה כאן תראש ..ושואבת עוד קצת כח, מותר?. תודה. שרית

22/07/2008 | 23:21 | מאת: דוד ג'קסון

שלום שרית שמי את הראש, תהני מהשקט ותרשי לעצמך לנוח, לגלגלים ולמכונה הגדולה להאט ולהתרפות מעט. כמה זה חשוב. ובתוך השקט תני לעצמך לראות כיצד את סוללת, באמצעות המאמץ העצום שאת משקיעה, את הדרך המוארת והנקייה יותר קדימה.. תודה על הברכות להתראות בינתיים דוד

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית