היי דור..

הקשבתי למילים שלך ושל <>..(תודה לכם).. הגעתי לטיפול היום .. זה הופך למאמץ מידיי בתקופה האחרונה .. אתה יודע.. אני אף פעם לא יודעת אם הפגישה שלי איתו תהייה האחרונה .. אם אחליט פתאום להעלם.מפחדת מזה. אבל הגעתי כעוסה בטירוף.. ישר נכנסתי ותקפתי .. "אתה מפחד ממני ב' נכון?.. אמרתי לו.. אני מאיימת עלייך?.. בגלל זה אתה לא עונה לי לסמסים .. בגלל זה אתה נראה לי ככ מרוחק ..כאילו אתה פה .. אבל מנותק.. רחוק ככ.. יש לך "שריטה" רצינית .. עוד לא גיליתי מה .. אני עדיין פה .. אבל יש לך שריטה של פסיכולוג מוזר .. העיקר אל תענה לסמסים שמבקשים ממך.".. לא האמנתי על עצמי שהעזתי לומר לו את זה באופן ישיר ככ .. והוא הסתכל אליי.. במבט עדין .. מנסה להבין מאיפה התחושות .. מנסה לומר לי שברמה המודעת הוא לא מרגיש כך כלפי .. והוא יבדוק אם עצמו אם משהו משדר לו ממני הרגשה כזו.. הוא רצה להקריא את ההסמסים ששלחתי לו מהימים האחרונים , לא רציתי .. כעסתי ככ .. "לא בא לי לשמוע אותם ואותך " אמרתי לו - עד איפה החוצפה שלי .. אה דרור .. והוא רגוע שותק .. לא מאבד את עצמו ממני .. רגילה שהסביבה מאבדת כיוון , רגילה שההורים מאבדים כיוון .. רגילה שכולם עייפים ממני . והוא ..משהו בו בעיניים היום... הצליח להרגיע אותי לרגע אחרי ההשתפכות של הכעס והאכזבה ... הבטתי בו מהצד כמה רגעים.. פתאום הרגשתי מולי מישהו שבאמת מנסה לתת מעצמו ולהיות שם בשבילי .. משהו הרגיש לי את זה לאיודעת איך להסביר .. למרות כל הכעס , למרות כל התגובות של "הקצוות" שלי .. למרות . שתקתי , .. ופתאום אמרתי .. "לא... לא באתי לשתוק..אולי אני אקריא את מה שסימסתי לך ?" והוא חייך קצת .. "כן..בשמחה" והצלחתי להקריא .. הצלחתי להיות שם ..מבלי להתנתק .. והוא אמר לי פתאום "אני רוצה שתדעי , שגם אם אני לא עונה לסמסים שלך אני קורא אותם , גם אם זה מרגיש לך שהתכנים קשים , מבהילים אותי ואני לא מסוגל להיות בהם הפגישות שלנו מתקיימות כרגיל .. אני מחכה לך כאן , בלי שום ביטולים מיצידי .. גם אם מרגיש לך שכל העולם מתמוטט בתוכך".. וואו .. מילים קרובות לא?... ממנו ?.. כאילו זה להבין מתחת למילים שהם קרובות , רק מי שבסיטואציה הטיפולית שם יכול להרגיש .. אתה מרגיש ?.. להרגיש מה בעצם דרור..?.. היום הצלחתי להרגיש קרבה . דרור ..הרגשתי קרבה , הרגשתי קרובה לעצמי ..אל ..המילים שלו , המבט בעיניים , הרוגע התימידי שלו אליי הצליח לגרום לי להרגיש קרובה גם אלייו, הזויי.. זו קרבה לא של מחשבה, לא של רצון לעשייה , זו קרבה של משהו שזרם אליי באויר שמילא חללים ריקים "מחפצים ומחשבות" בתוכי. קרבה כזו של "חדר ילדים" מרגיע.. הרגשתי בחדר הטיפול , כשאני יושבת לי על הרצפה (כן.. זה משהו חדש.. בחודש האחרון מרגיש לי טוב יותר לשבת על הרצפה ולא בכסא .. אין לי הסבר מדוע)..הייתי , מחובקת עם שמיכה .. והייתה קרבה מיטיבה , אמיתית כזו באויר שעוטפת את הגוף בתדר מיוחד עד כי .. ממש שכחתי מאז השעות האחרונות .. עד כמה נסערת הגעתי אלייו לטיפול, עד כמה כואבת אני .. עד כי .. הגוף כולו הצליח לאסוף את עצמו מהשברים שלי ולהרגיש מחובק .. אחרי הטיפול ועד עכשיו. בוא נגיד שלא מבקשת יותר מזה כרגע, הלוואי ותדר ה"חיבוק " הזה שהיה באוויר והצליח להגיע אליי דרכו ולהרגיע את הלב הפצוע ..לא ייעלם . אבל מי יודע? מדהים דרור , איך זה שאני באה אלייו "לשבור את הכלים" .. יוצאת ממנו .. ועוד מסמסת לו על תודה על הרגיעה .. מה נסגר איתי ?.. איך זה מתנהל ..?.. הכעס והרוגע .. הייאוש והתקווה ?.. הקצוות המטורפים האלה .. חוצמזה תודה אמיתית דרור .. שאתה מלווה אותי בימים המסובכים האלה... שאתה מהווה משענת עבורי "במקום ליאת" (למרות שאין לה תחליף אתה יודע :-) ) אבל על זה שאתה מעודד, ומחזק אותי תקופה מאוד ארוכה כאן .. אתה מצליח להחזיר אותי כל פעם מחדש לחדר הטיפול . .למרות כל הקשיים למרות כל הייאוש .. למרות הרצון להרים יידים. חיבוק ממני אלייך .. מותר?, שרית

שרית שלום, אני שמח שהצלחת להביא את עצמך למרות הכל להגיע לפגישה. אני יודע עד כמה זה לא היה קל. אבל אני שומע שקרה לך משהו משמעותי בפגישה, הרגשת שלמרות שאת בועטת בכל כוחך הוא נשאר שם, ואז גם משהו בך התרכך והיה מוכן לשמוע ולהרגיש את הקרבה, אפילו ליזום אותה על ידי הקראת הסמסים. התחושה שמלווה אותך של מעין רוגע לאחר מכן, היא בוודאי תחושה טובה ואני חושב שגם לך יש חלק בשאלה באיזו מידה היא תישאר. באיזו מידה תוכלי לזכור, רגשית, גם ברגעים הקשים שיש שם מישהו שגם אם לא תמיד נענה לכל בקשותייך, הרי שהוא שם בשבילך, יציב בכך. נראה לי שבהבנה כזו יש משהו מרגיע. ואולי משהו מזה קורה ויקרה גם כאן כשאת מרגישה מוכלת ומוחזקת בפורום על ידי ועל יד המנהלים והמשתתפים האחרים, למרות הכל. דרור

שרית יקרה כל כך :-) שמחה שהלכת למטפל המסור שלך:-) כל כך מסורים אתם זה לזו :-) את יושבת על הריצפה?:-) מה קרה לספה? המטפל גם על הרצפה?:-):-) אתם מתוקים אמיתיים שמחה שיש לך אותו:-) מחבקת את שניכם בילבי ילדת הברזל

התגעגעתי..לחיוך התמידי שלך בין כל השורות. הצחקת אותי קצת..את יודעת :-) אני יושבת על הרצפה.. את יודעת .. מאז שאני מרשה לעצמי להרגיש "חופשי" כזה .. אני מצליחה לדבר .. אני פחות שותקת .. פחות זזה כל רגע .. אפשר "להטרף" מהתזוזות שלי ..:-) ככה אני רגועה .. יחסית .. הכל יחסית.. והטיפול "עובר" .. לא כל רגע אני שואלת .. "נו ..סיימנו.. נו.. סיימנו".. משהו בישיבה שלי על הרצפה .. גורם לי להרגיש פחות חפץ .. פחות רשמי כזה ..יותר בטוחה .. לא יודעת איך להסביר. לא .. התשובה לשאלתך.. הוא לא יושב על הרצפה .. הוא מחייך ונותן לי כרית לגב ישר שנכנסים לחדר.. כאילו כבר יודע שאני יישב על הרצפה.. :-) את יודעת, לפני איזה חצי שנה .. פעם ראשונה ישבתי על הרצפה הייתי בקריז .. אז הוא ישב איתי גם על הרצפה .. הוא אמר לי .. " הנה תראי ..אני לא מפחד ממך.. " הכל ממרחק .. כלום לא קרוב מידיי .. לא לדאוג סתם.. סתם נזכרתי .. בזה .. היום .. לא ממש לא .. הוא בכסא אני שם ..בזוית בסדר , לא קרובה לא רחוקה .. מרגישה בטוחה שם .. במקום החדש.. אוהבת. ומחזירה חיבוק. שרית