"בטיפול"
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני לא מרשה לגברת לכנס ממש לחיי.כלומר, אני מוסרת את האינפורמציה שאני רוצה, בקצב שאני רוצה ומתי שאני רוצה. אני לפעמים משקרת לה לגבי דברים, בכדי שלא תוכל להבין אותי עד הסוף. לפעמים אני משקרת לגבי מה שקורה לי אחרי הפגישות -תחושות- הרגשה כללית- כעס בכדי שתתקרב אלי יותר. לפעמים אני טוענת שקשה לי לבכות, אז אני יודעת שהיא תחבק אותי בכדי לשחרר דברים. האם הדברים מתנהלים נכון או שאני חייבת להגיד לה מה שכתבתי כאן?
שלום לך. אני שומעת שאת מוטרדת מהאופן שבו את נמצאת בקשר. את מרגישה שבמקום לשתף ולהפתח, את מסלפת ומזייפת, במקום לבקש באופן ישיר ומפורש את מרגישה כמי שמפעילה מניפולציות רגשיות. אני חושבת שאת מספרת שלמדת שכדי שהאחר יישאר איתך בקשר ולא יעלם לך, את צריכה לזייף, לטייח ולהפעיל מניפולציות, ואסור לך להגיד ולבטא את מה שאת באמת רוצה, מרגישה וצריכה. אני חושבת שאם תוכלי להביא זאת לטיפול, לשתף את המטפלת שלך בתחושות ובהתנהגויות הללו, תוכלו ביחד להבין יותר מדוע את מרגישה צורך לבטא את עצמך כך בקשר, ובהמשך אולי תוכלי לוותר על אותן דרכים שאת מכירה, ולאמץ התנהגויות שישרתו אותך טוב יותר. בהצלחה מלי.