קושי מפרידה מטיפול

שלום לך. שלוש שנים אני בטיפול. אני עדיין מרגישה בתקיעות. עדיין מסרבת לשתף אותה בהרבה דברים. אני יודעת שזה הדפוס שלי (אי השיתוף וההתמסרות) אבל אני לא מצליחה לשנות אותו. אני לא מצליחה לעזוב, רוצה אבל כל פעם נרתעת מחדש. היא מסבירה את הקושי בלהתקדם, בפחד שלי מהתמסרות, קירבה אינטמיות... אז אם זה לא קרה אחרי שלוש שנים, יכול להיות שזה יקרה עכשיו. איך לוקחים את ההחלטה להיפרד. סופ"ש נעים

שלום אירית. את מתארת מאבק ממושך (ואמיץ) בנסיון לשנות את ה"טייס האוטומטי" שלך - ההמנעות והקושי להתקרב, ומאידך תוהה מתי עלייך "להרים ידיים" לגבי הטיפול. שינוי דפוס הנו תהליך ארוך, סיזיפי, איטי, ולעיתים מייגע. הרבה פעמים במאמץ לשנות מרגישים "תקועים" ואפילו "נסוגים לאחור", ועם זאת הרי שהויתור והניתוק יהיו חזרה על הדפוס המוכר, ממנו את מנסה להשתחרר. אני תוהה האם הרצון להפרד אינו דרך נוספת להמנע מהקרבה, לברוח. נסי לבדוק מדוע את רוצה לעזוב, וגם, במקביל, מה הדברים שבכל-זאת משאירים אותך בטיפול, ושאולי מסמנים את המקומות שבהם את צריכה, רוצה ואפילו יכולה להתקרב ולהיות בקשר. בהצלחה מלי