ל- 8-] שוב..

מלי שלום וברוכה הבאה, מקווה שתצליחי גם א?ת למצוא ולעשות לך בית כאן, בכר הדשא החמים שלנו.. ("שלנו" :-) לא יודעת בדיוק מי זה שלנו, אבל בכל זאת מרגישה שיש כזה...) ההודעה מופנית לחברה שהתכתבתי איתה למטה, במשמרת של דרור, אז אני לא ממש שואלת שום דבר רק ממשיכה עוד משהו קטן וזהו, אז סליחה אם זה ירגיש לך תלוש ולא ברור. כתבתי 2 הודעות במשמרת של דרור אך לצערי הן לא הועלו.. מניסיון עבר (מצער) אני יודעת שהן כנראה גם לא תועלנה. כיוון שהן חשובות לי אני ממשיכה כאן.. באתי רק כדי לומר תודה לחברה המיוחדת שלי שמבינה אותי גם כשאני שקטה וזומבי וגם כשאני נסערת.. את יודעת, אשת, אני פה כבר שנה וחצי.. מתקשה קצת להאמין שהתחברתי למקום וירטואלי ונשארתי כל כך הרבה זמן.. נעים פה- אין מה להגיד. הרבה מאוד גם בזכותך. תודה יקירה... באופן קצת מוזר, אולי, אני עדיין מרגישה פה חדשה. כאילו רק לא מזמן הצטרפתי ושאלתי שאלה בהיסוס, הרמתי אלייך עיניים שאלות ותוהות- שואלות על טיפול, על הקשר שביני לבינה, על המקום הזה, על מילים חדשות שנותנות מקום לדברים שבכלל לא ידעתי שאני מרגישה, על סערות שאף פעם לא היו בי.. הייתי פעם חצי מ?ד?ב??ר.. בשנים האחרונות אני פחות ופחות.. לא תמיד אני בטוחה שזה לא "פאטה מורגנה", אבל אני בכל זאת מנסה להתקרב כדי לבדוק... לפחות בחלק מהפעמים. אני קצת דואגת לך... זוכרת אותך בעץ אחר, בפחדים שאולי את שוקעת שוב.. אני לא יודעת אילו מילות נחמה או עידוד להציע- רק לומר שאני חושבת עלייך, ב"חיבה דאגנית ורכה" (משך את ליבי, צירוף המילים הזה, בספר של גרוסמן).. רוצה לומר גם שאני זוכרת ימים בהם היה קשה מאוד להבין *באמת* למה את מתכוונת.. ימים של דימויים מתכנסים, כמו מבוכים. ימים של חיפוש המפתח (זוכרת?), של חלליות ומאדים, של ה"סיפור שאינו נגמר".. ימים של השכנה הטובה ההיא שלך שכל כך רוצה עוד, למרות שזה מרגיש לא הגיוני בעליל שאפשר.. זוכרת. זוכרת אותך. התחברתי אלייך מאוד אז. מתחברת עדיין.. אני חושבת שהיום את מדברת אחרת. אחרת לגמרי. היום את נגישה הרבה יותר... אולי גם את מתקרבת יותר ויותר לנאות המדבר שלך, ברגשות מעורבים וסוערים, כדי לבדוק שאלה אכן לא פאטה מורגנה.. זה הרבה מאוד, אשת. תזכרי את זה, טוב? רוצה גם לומר תודה על המילים שלך, בעץ הנסער שנטעתי למטה.. (אני באמת בסדר..).. אני מרשה לעצמי לומר לעצמי שכנראה ככה זה כשנפרדים- כמו שמישהו צועד החוצה מסירה קטנה לרציף הקרוב- הסירה קצת מאבדת שיווי משקל לכמה רגעים, ומתנודדת מצד לצד- משפריצה קצת קצף על יושבי הסירה ועל העוברים ושבים.. אני באמת בסדר. זו לא הייתה פרידה רעה, לגמרי לא, פשוט ציפיתי לאקורד סיום בצליל גבוה יותר.. כמו גראנד-פינאלה כזה, שיביא איתו גם איזו תחושת זיכוך. קתרזיס קל.. כמו ביצירה קלאסית שהמתח בה נבנה ונבנה ונבנה, והכינורות מטפסים מעלה ומעלה וכל הגוף נדרך ונעשה קפוץ.. ומשהו בגוף יודע שהנה-הנה, ממש עוד רגע יבוא הצליל האחרון הגבוה- שיא השיאים, שבעקבותיו השתפלות של צלילים והתרפות השרירים והלסת... אז אצלי זה לא קרה... (עין שמאל שלי מחייכת ;-)... זה קצת מזכיר התעלסות בלי ממש... את יודעת..). אקורד הסיום לא היה בדיוק מה שציפיתי, אבל זה לא גורע מהמנגינה שהייתה לפני...והיא לא הייתה רעה! במידה מסויימת, אקורד הסיום משקף הרבה דברים שהיו בטיפול.. אולי איזו אי התאמה בינינו, או מידת מותאמות שהיה לה עוד לאן לגדול.. זה מצער כשזה קורה בתוך טיפול. מצער וכואב לפעמים מאוד. אבל כשזה בפגישה האחרונה זה צורב.. ממש צורב! כי כבר אין מה לעשות. אין בשביל מה.. אני אעצור כאן. כאמור, הסירה שלי עוד מתנודדת והמים משפריצים פעם מכאן ופעם מכאן.. אני בסדר עם הפרידה הזאת. עדיין מעבדת אותה. במידה מסויימת, נדמה לי שלמרות שמדברים על פרידה הרבה לפני שנפרדים, בכוונה לעבד אותה, בפועל, עיבוד הפרידה נעשה ביני לביני ורק אחרי הפרידה עצמה. חבל שאין עוד פגישה אחת אחרי שנפרדים כדי לומר את מה שנשאר לומר.. מאידך- אולי זה טוב לחזור לשאת את הדברים שלי לבד, בלי "לשמור" דברים למישהו אחר כל הזמן.. זמן של שקט.. אני רוצה בהזדמנות זו לספר לך שאני נפרדת מכאן לזמן מה...לחודשיים.. אני טסה מעבר לים. סוג של טיול, או פסק זמן.. אני פחות ופחות מכירה פה את הכותבים, אבל היה לי חשוב לתפוס *אותך* כדי לתת חיבוק של שלום.. חיוך ממני, יקרה :-) ושימרי על עצמך! לילך

לילך, רוצה לאחל לך נסיעה טובה. נצלי כל רגע בפסק הזמן הזה שאת לוקחת לעצמך. טיילי, ת?פג?שי, תחווי, תחשבי, תתגעגעי, נקי את הראש ותחזרי... מלי, ברוכה הבאה לבית המיוחד הזה. מאחלת לך הרבה הצלחה והנאה כאן. מקווה שהנעליים הענקיות שירשת תתאמנה לך בול :- ) ואשת, דרישת שלום חמה חמה. יעלה

גם אני מצטרפת... חיפשתי לי מקום להצטמח ממנו, כדי לברך אותך, מלי, ברכת "ברוכה הבאה" :-) גם אני כאן כבר זמן לא מבוטל, עם נמש החתול. מברכים אותך ביחד... יעלה ולילך, כאן אתכן נעים לי... גם אני מצטרפת לאיחולי הנסיעה טובה ללילך (מה את אומרת? אנחנו נפגשות בשדה?) ומדווחת שגם אני נוסעת לי, אבל לא להרבה, רק 3 שבועות... ועוד ד"ש חם ומלטף לאשת, ממני ומנמש גם.

אני קוראת אותך המון,בשנה וחצי שלי כאן. אמנם אני לא תמיד מגיבה , אבל אותי את מרתקת בכתיבה .. בהבעת המילים.. ביכולת להעביר לאחר את מה שאת מרגישה ..ולעיתים אני מוצאת את עצמי בהזדהות עמוקה עם הרבה לבטים כאן שאת כותבתעל הטיפול - על החיים בכלל .. ..את נותנת המון "חומר מחשבה " בשיתוף שלך. ואת עושה את זה בצורה מופלאה.. את תהיי חסרה כאן על המסך, אבל אני מאחלת לך חופש מהנה .. נקי את הראש מפרידות , מכאב .. מעיבוד רגשות .. פשוט קחי רגיעה .. ועשי חיים עד כמה שרק אפשר, אמנם ..אנחנו מכירות כאן רק מכתיבה ..אבל, אני מרשה לעצמי לחבק אותך ולהגיד לך .. שאני מחכה לך שתחזרי לכאן ..בעיקר לשמוע חוויות .. שמרי על עצמך.- אתגעגע. שרית

תודה רבה לשתיכן :-)) אתגעגע גם אני לכאן... לילך

יפתי, לילך, הנה הגעתי, הנה כאן :-) גם אני מתחברת מאד להמון ממה שאת כותבת. בעיניי, כאילו יש איזה תהליך מקביל שאני עוברת דרך הכתיבה שלך, המוחשית כמעט, הנוגעת כל-כך. הרגעים של הזעם המתפרץ, הבהלה ממנו והבושה שאחר-כך; הרגעים של החרדה מפני העיניים, גם הכמיהה להמוני עיניים, הצורך להזמין קירבה, צדדים חדשים שמתגלים - אלה דברים שאני רואה גם בתוככי, ועדיין לפעמים תוהה בתהיות דומות לשלך (לפחות כמו שיצא לי להבין אותן). ומה באמת?... לא יודעת, אני מניחה שהתשובה גם משתנה מפעם לפעם... לפעמים צד אחד נוכח יותר בחוויה, לפעמים אחר. כן... מכירים כל מני חלקים, ככה גם מתיידדים איתם לאט לאט (בתקווה). בסוף מגלים חינניות מסוימת גם במה שלא נראה כך מלכתחילה. ולא, לא זונחים צד אחד או אחר... רציתי לומר לך משהו בקשר לטיפול שלי שאולי יוכל לדבר גם אלייך בהקשרי פרידת הטיפול שלך: ביני לבין איש הנפש של השיחות קיים שוני גדול מאד מנקודות ראות רבות. הן מבחינה זאת שהרבה דברים שהייתי רוצה שהוא יהיה, הוא ממש לא. מאד רחוק וכל כך חסר; והן מבחינת התפקיד הגדול (מידי) שהייתי רוצה להפיל באחריותו. ואם עוד נחשוב על משאלת ההתמזגות המפורסמת... אך, הנה, כך קרה, הוא שנקרה בדרכי. על אף שפעמים רבות, רבות מאד, אני על סף עזיבת הטיפול (טורקת את הדלת בלי לגעת בה...), הוא המטפל הכי טוב שהיה לי, האיש היחיד שניסה לעזור לי יותר מכל אחד אחר. ואני שונאת אותו. שונאת אותו שאני אוהבת וקשורה כל-כך. איני יכולה לומר עדיין באופן מוגדר וברור מה אני מוצאת אצלי בתוכי שמשותף לנו. זה היה מאד יכול לעזור במרווחים שבין הפגישות, ובכל אשר קשור ל (כמה צפוי) פרידות... יקירתי, אם זכרתי נכון, את טסה רחוק, לשם, למקום שקצת יזכיר רגעים טעוני עצב וגעגועים ואהבה וצימוקים... דואגת לך. ואם אפשר בעדינות, ככה חישבתי... אם היה / יהיה שינוי הקידומת של יומולדת, ל - "ל" ;-) המממ עוד סוג של פרידה... הרשי לי לדמיין עבורך את אורנה או ליאת, ככה ביציע עם הגרעינים (אבל בלי לזרוק קליפות עלינו...) מוסרות את ברכתן לשלום באותה חמימות אין קץ :-) שולחת זרועות פתוחות לחיבוק מתקן. בהשתדלות שלא יהיה על העוקם, ועם כל הלב, אולי קצת מוחץ, רק קצת, אבל גם מרפה, משחרר, לאט לאט לאט עם שובל ארוך, שמשאיר הרבה אוויר. כמו שאני מרשה לעצמי לחבק קטנטנים. אכן, משתנים כאן, מצד שני, זה עדיין אותו קישור ואותה כתובת באינטרנט. בינתיים :-) סעי בשלום וחזרי בשלום, שמרי על עצמך והחזיקי מעמד, ילדה ולך, יעלה נשמה מיוחדת שאת, רוצה להקדים ולאחל כבר היום, ברכ?ו?ת ובחמימות עדינה - המון המון מזל טוב. מכל הלב, שלכן, 8-]