רציתי לספר

שלום אני קוראת סמויה כאן בפורום כבר הרבה זמן ומתוך קריאת ההודעות אזרתי בזמן האחרון אומץ וסיפרתי הבוקר לפסיכולוגית שלי כמה אני מתגעגעת אליה בין הפגישות, שקשה לי בלעדיה שאני חושבת עליה הרבה ושבאחד הימים (לא ביום שלנו) פשוט רציתי לבוא ולהיות אצלה, בלי לדבר בלי כלום, רק להיות. היא הקשיבה לי ושתקה ואני הרגשתי איך אני הולכת לאיבוד בתוך המילים שלי ומדברת עוד ועוד בלי בעצם להגיד כלום. ואז השתתקתי והיא הסתכלה עלי ואמרה שנגמר לנו הזמן ושנפגש בשבוע הבא...בלי שום התייחסות לתוכן של הדברים שלי. יצאתי ממנה ונכנסתי לאוטו ורק רציתי להעלם. הרגשתי שאולי קלקלתי הכל, אולי דיברתי יותר מדי. חשבתי להגיד לה אבל מהנסיון שלי איתה רוב הסיכויים שהיא לא תזכור בדיוק מה היה ורק המחשבה על להזכיר לה ולהגיד שוב את מה שאמרתי ואת הדרך שבה היא סיימה את הפגישה גורמת לי לרצות להעלם. לא יודעת איך יהיו לי כוחות להגיע אליה גם בשבוע הבא....

שלום לך, זה אכן לא קל לבוא ולומר את הרגשות העמוקים ביותר שלך כלפיה, את הכמיהה שלך לה ולהרגיש שהיא נשארת שוות נפש אל מול זה, בעצם למולך. אני לא יודע מה בדיוק קרה בפגישה, ייתכן שאכן דברייך לא עניינו אותה, וזו שאלה אם את באמת חושבת כך, חושבת שהיא לא תזכור. אבל ייתכן גם שקרה משהו אחר בחדר שצריך לברר אותו, שלא נובע מכך שהיא אדישה כלפייך. נראה לי שלו רק על מנת לדעת באמת ולהבין חשוב שתעלי את זה בפעם הבאה ביניכן ותתעקשי לנסות להבין מה קרה. ברור לי שזה לא קל, ממש כפי שלא היה קל לומר את שאמרת לה, אבל זה אפשרי. דרור