בשביל
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
כן בשביל מה נוצר כל הסבל הזה. הרי האבולוציה אומרת דבר פשוט - תנו לתכונות הטובות לשרוד לפיכך הנטיה האנושית צריכה לעודד הסתלקות של מפיצי דכאון. ל?מה? למה לסבול? זה נע בין הרמה האישית, ללאומית לעולמית. הורים שיחכו מחר לבניהם - בקופסאות? חיים מתים? הורים שמולידים את בניהם לעבדות - לשזור שטיחים באפגניסטן עם אצבעותיהם הקטנטנות. הורים שסתם - גידלו אותי - ושכחו לא פעם להשקות. בוא דרור, תן לי את הלהט שלך, תן את התשובה.
שלום לך, את שואלת שאלה בכלל לא פשוטה, הסבל הוא אכן חלק שקיים בעולם האישי והלאומי. מהדברים שלך אני מבין שאת חיה כבר זמן רב עם התחושה שבבית אמנם הולידו אותך, אבל שכחו לגדל אותך, לשים לב אלייך לטפח אותך וזהו הדבר המכאיב לך ביותר עד היום. אני לא יודע אם אפשר להעלים סבל, אני גם לא יודע לשם מה הוא קיים, אבל נראה לי שאפשר לצמצם, ולו במידת מה את ההשפעה שלו על חיינו, להפחית את העוצמה שלו עלינו. לבד, או עם עזרה. דרור
פספסת את הפואנטה: בשביל מה? למה להתאמץ להיות פה בסביבה?
האבולוציה יצרה כל מיני אחמדינג'אדים והיטלרים וסאדאמים ובן-לאדנים, שניסו, ומעולם לא הצליחו באופן מושלם להשיג שליטה מוחלטת של החרא (סליחה) בעולם. מזמן יצירת היקום ועד היום - מעולם לא. האם באמת אנחנו מחויבים לקחת את הצד שלהם, לתת "להם" לקבוע מהו "טוב"? לחבור אליהם לברית דמים ולהמשיך למלא את תפקידם ההרסני מבלי שהם שם? למה לא, למשל, (קל לומר..), למה לא לשתול פרחים ולטפח אותם, ולהתעקש ולהמשיך לטפח, אפילו אם זה בקטנה, ממש בקטנה, ואפילו אם חלק הולך לעזאזל? (גם אם החלק גדול מאד, זה תמיד רק חלק ולא מאה אחוז). אנחנו, לפחות, נדע שעל כף המאזניים הנחנו את הטוב, או לפחות לדעת שניסינו. הכי טוב שאנחנו יכולים. התוקפנות תמיד תהיה חלק מהוויית העולם... חלק מאיתנו. כמו שאי אפשר לטהר את הטוב, ככה אי אפשר לטהר את הרע... לחיי המיתון ועידון הלהט (דור שני לשואה) הערה: בהקבלה אישית - יצירת היקום - הבריאה של כל אחד מאיתנו כפרט, כבן אדם; והחבר'ה ה"נחמדים" שציינתי לעיל הם החלקים התוקפניים שבנו, או, למשל, ההזדהות עם החלקים התוקפניים של ההורים.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
