לא יודעת לאיזה פורום זה שייך

שלום רב אני זקוקה לעזרה אני בת 32 ומאז ומתמיד אני ידועה ברגישות שלי. לפעמים זה טוב אבל יש לי רגישות יתרה - כל דבר קטן גורם לי לבכות עד כדי כך שאני במצבים מביכים מאוד. ישר יש לי תחושת מחנק בגרון ויורדות לי דמעות ואני לא מצליחה להפסיק ואני מנסה שלא יראו אבל אני ישר מאדימה בכל חלק אפשר בפנים ואלו הם המקרים: אם מישהו מתנשא עליי אם מישהו עוקף אותי בחוצפה בתור לרופא אם אני חולה מאוד ומישהו אומר לי מסכנה את בטח לא מרגישה טוב ילדה בת 5 אמרה פעם לבן שלי בן השנה וחצי שהוא מכוער ואני בכיתי תמיד אני מעדיפה לוותר כדי שאני לא אתחיל לבכות שוב וזה זורם וזורם בלי הפסקה ואז אנשים שואלים אותי למה את בוכה? ועוד יותר אני בוכה בא לי להקיא מעצמי... אמא לשני ילדים

שלום שירה, תחשבי כמה משעמם ועצוב היה לו הסתובבנו בעולם כשאנחנו זהים, עוטים עלינו את אותה כסות, צוחקים ובוכים, כועסים ונעלבים בדיוק מאותם הדברים. מסתבר שמישהו בכל זאת חס עלינו, וטרח לגוון. את מתארת את עצמך כמי שמתהלכת עם שכבת הגנה דקיקה, חווה את העולם ואת יושביו בווליום משמעותי, ומגיבה בהתאם. כפי שציינת נכון, זה לא תמיד רק רע, ויש לזה גם תגמולים מסוגים שונים. את מתארת כאן את המחירים הכבדים שאת משלמת בכל פעם ש"רואים לך" את המקומות החלשים, או אולי כשלא רואים אותך בכלל. התשובה - אולי - נעוצה ביכולת לתגבר את המקומות החזקים, לעבוד (ממש כמו במכון כושר) על נפח שרירים ומסת גוף, שתאפשר לך לעמוד בהתקפות הבלתי נמנעות על ה'עצמי' שלנו, שהן חלק מן החיים החברתיים והבינאישיים של כולנו. זו עבודה שאפשר לעשות לבד, או בסיועו של פסיכולוג. אנחנו כאן נוהגים לצדד באפשרות השניה, בעיקר מתוך אמונה שמי שפונה לכאן מרגיש בדר"כ צורך להיעזר. מאחלת לך אימון מהנה, ותוצאות נפלאות בהצלחה ליאת