ליאת- מחזיקה בך עוד קצת...

לפעמים יש את הזמנים האלה שהכול קורה בבת אחת ואני לא יודעת איך לחלק את עצמי ולאיפה לנתב את הרגשות. השבוע הייתה לי פגישה כל כך מלאה, הרגשתי שאני יוצאת משם עם הרבה דברים חדשים, עם כלי עבודה, בינתיים כלים גסים וגדולים של תחילת עבודה, אלה שמפנים את הסלעים הכבדים כדי שתהיה אפשרות לגשת לכל מה שמתחת. ישבתי שם בסוף הפגישה והיא הציעה לי לנסות איזשהו תרגיל, היא התחילה להסביר למה היא מתכוונת ואני לא יודעת איך להסביר את זה ומה בדיוק קרה, אבל פתאום מה שהיא אמרה והתנועה שהיא עשתה לחצה לי על נקודה פנימית (ממש הרגשתי שמישהו לוחץ לי על איזשהי נקודה, כמו בסו- ג'וק, מכירה?) ועלו לי דמעות לעיניים. לא קרה לי דבר כזה אף פעם לפני כן, זה היה ממש מוזר, ניסיתי להבין מה בדיוק קרה שם ולא הצלחתי. ועוד סוג של פרידה שמתרחשת מחר- אח שלי הקטן שאני הכי אוהבת בעולם מתחתן. כל כך הרבה שעות איכות היו לנו ביחד, כל כך הרבה דברים- הוא הקטן- לימד אותי. כל השעות, המרחקים שגמענו יחד בטיולים וכל הדברים שלמדתי ממנו יישארו אצלי תמיד, אבל כל כך עצוב לי שכבר לא יהיה לנו יותר את הלבד המיוחד הזה, שמעכשיו הוא בזוג. אני מנסה להיות שמחה בעיקר כי הוא בונה את ביתו עם אישה מקסימה, אבל זה לא כל כך מצליח לי (נשמע דפוק נכון?). מאז שהודעת שאת עוזבת אני רוצה שהשבוע הזה לא יעבור, שלא יגיע היום שלא תהיי יותר במרחב הזה. כיף שאת פה בינתיים.. ילקוט הרועים

ערב טוב א' הרבה התרגשות טובה בשבוע אחד יכולה גם היא להיחוות לעיתים כמנת-יתר. אולי "פינוי הסלעים הכבדים" פתח נתיב, צינור אוויר, דרכו יכולים רגשות ותחושות להגיע אליך בעוצמה רבה יותר. שמחתי לשמוע שאתם ערב חתונה, ואני יודעת כמה התרגשות כרוכה באירוע כזה, וכמה קולות וצבעים. הלבד המיוחד שהיה לכם עד היום מפנה עתה את מקומו להתקיימות חדשה, שיש בה סדרי עדיפויות אחרים, תדירויות מפגש משתנות, ופנים חדשות סביב שולחן השבת והחג. החלק ה"מזרחי" שבי מתרונן כל אימת שהמשפחה מתפתחת ומתרחבת לממדי שבט. כל חבר חדש במשפחה, בעיקר כשהוא "אדם מקסים" כדברייך, מביא איתו צבעים, ניחוחות, בדיחות, ניגונים ורחשי לב שלא היו שם קודם. חשבי על כל העושר שזה מביא איתו, ואולי יהיה בזה כדי לפוגג את עננת הגעגוע שאת מרגישה, כבר מעכשיו, לאחיך הקטן. מאחלת לכם חתונה מרגשת ושמחה מחר, ושנים רבות של אהבה ונחת לאחריה. מזל טוב !!! ליאת

היי ליאת, ההתרגשות של הערב המיוחד והקסום הזה מאחורינו ועכשיו ממשיכים להתרגשות של השגרה. כל השבוע ניצלתי כל דקה שיכולתי להיות עם אחי וככה ספגתי ממנו עוד קצת מכל מה שרק אפשר והכנתי את עצמי לפרידה הזאת, אבל פחדתי מהיום הזה לא רציתי שזה באמת יקרה ואז כמה שעות לפני שיצאנו מהבית הוא בא ואמר לי משפט קטן שאחריו ידעתי שתמיד יהיה לי אצלו המקום המיוחד שהוא רק שלי. בתחילת הערב עוד התגלגלו אצלי הרבה דמעות שבהמשך התחלפו לשמחה ושעות של ריקודים. כמה אהבה ושמחה של קדושה היתה שם - רציתי לקחת שק ענק ולאסוף אליו את כל העוצמות האלה שיהיה לי לשעות הצורך... עכשיו נותר לי לצלוח את שבת חתן שבה כולם יהיו בזוגות (+ מלאן ילדים מתוקים- אנחנו כבר שבט של ממש) ורק אני לא, את כל ההערות הצובטות והשיחות המעיקות שנושא אחד להן- הבקרוב אצלך. הבקרוב הזה נראה לי כרגע כל כך רחוק ולא יכול להתמשמש:( אני אשוב לפני שבת לשחרר את האחיזה ולומר שלום אחרון.