שאלה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
האם פטור מצה"ל על רקע נפשי (פרופיל 21) מהווה בעיה ללימודי פסיכולגיה תואר ראשון, שני בקלינית ורישום במשרד הבריאות? אם עשיתי שירות לאומי של שנה זה בסדר?
שלום נעמה, הקבלה ללימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה מותנית בעמידה בדרישות הקבלה האקדמיות, שהן - כמו תמיד - ציוני בגרות ופסיכומטרי. לימודי התואר השני מותנים בציוני התואר הראשון, ציון מבחן המתא"ם, המלצות אישיות שקיבלת ממקומות בהם התנדבת בעבודה טיפולית כלשהי, המלצה אקדמית מאיש סגל שהכיר אותך, ולבסוף - הצלחה בראיון האישי או במרכז ההערכה של המוסד האקדמי בו תרצי ללמוד. כחלק מנוהל הקבלה לתואר שני, תידרשי לפרט קורות חיים, וסביר להניח שיהיה מי שירצה להתעכב על הנתון הזה, כמו על כל נקודת ציון מרכזית בתולדות חייך העשויה להשפיע על מי שאת. המידה בה זה יוכל להשפיע על סיכוייך להתקבל תלויה באופן בו זה יוצג ובמידה בה הנושא עדיין נוכח בחייך. אנשים רבים מעלים במסגרת הראיון האישי אירועים קשים מעברם, ויש משקל רב לאופן בו הם בחרו להתמודד איתם. אירוע טראומטי או קשה כשלעצמו אינו סיבה לפסול מועמד מתאים. מאחלת לך הצלחה רבה ליאת
קודם כל תודה על התגובה המהירה. ההחלטה שלי לא להתגייס נבעה מסיבות רבות, אידיאולוגיות במידת מה, האמונה כי שירות לאומי יתרום לי ולחברה הרבה יותר משירות צבאי ובעיקר בעיות אישיות, בעיות בבית, חרדות ולחצים שהקשו עלי להתמודד עם המסגרת הצבאית. אחרי שנתיים וחצי של טיפול (שעדיין נמשך) אני מתמודדת הרבה יותר טוב עם לחצים, הספקתי בשנה לסיים את השירות, לעבור בחינה פסיכומטרית בהצלחה, להשלים מעט בגרויות וזאת רק על מנת שאוכל להתקבל ללימודים.העניין הוא שעכשיו אני לא כל כך בטוחה שזה מה שאני רוצה.. אני חוששת שהמסלול תחרותי ומלחיץ מידי בשבילי. התחום אמנם מאוד מעניין אותי ואני אוהבת ללמוד ככה שלא מפריע לי המסלול הארוך אבל מפחידה המחשבה שאתחיל ואחרי תקופה אתחרט, או גרוע מכך, אכשל. אני יודעת שיש לי עוד זמן, אני רק בת 19 וחצי ורוצה להתחיל ללמוד בעוד למעלה משנה אבל זה מדאיג אותי. אני לא מחפשת עצה וגם לא רוצה שמישהו יחליט בשבילי אבל אני מרגישה שאני ממש לא יודעת מה לעשות.בטח את שואלת את עצמך למה אנילא מדברת עם הפסיכולוגית שלי על הנושא והתשובה היא שאני פשוט מפחדת, מפחדת שהיא תחשוב שאני לא מתאימה למקצוע. מקווה שתוכלי לעזור לי, נעמה