הצילו.משוגעת...

אני בת 34. אתמול בלילה חתכתי את עצמי. לא בצורה מסוכנת ואין לי ממש מושג למה.אני אישה עובדת וכבר 3 שבועות לא הלכתי לעבודה. אני לוקחת ציפרלקס כבר חודשיים וחצי. לא ממש עוזר. הענין הוא שאני מפחדת להגיד את זה למטפל שלי .מה הוא יכול לעשות עם מידע כזה?? זה נראה משהו מדאיג?? זו פעם ראשונה שלי ואני מקווה אבל לא בטוחה שאחרונה. זה ממש לא מסוכן לדעתי.באמת זה לא עמוק או משהו אבל אני מבינה שזה לא מי יודע מה נורמלי. האם זה ידאיג את המטפל ברמה כזו שהוא ירצה לערב מישהו?כי אז אין מצב שאני אומרת לו. אני מפחדת שהוא יחשוב-או יותר נכון יבין כמה אני מטומטמת. מחר אני נפגשת איתו והבעיה היא שזה ביד אני אצטרך לחשוב איך להסתיר את זה. אני מרגישה מפגרת ממש. אוףףףףףףףףףףףףףףףףףף.

שלום לך, אני יכול להבין את התחושות שלך היום, תחושות של כעס על עצמך, חשש מעצמך וממה שקרה לך וחשש מהמטפל ומתגובתו. אני מניח שהתקופה שאת עוברת בזמן האחרון היא תקופה כואבת מאוד, שאולי התבטאה אתמול בניסיון להקל על הכאב על ידי חיתוך עצמי. אני חושב שחשוב מאוד שתספרי למטפל שלך, קודם כל על מנת שלא תישארי לבד עם הפחד, עם האשמה עם הבושה והכאב. אני מניח שהוא יתייחס לכאב שלך, ינסה להבין מדוע עשית זאת, ולחשוב ביחד איתך כיצד אפשר להתמודד אחרת עם הכאב, ועם הזמן גם לחוות אותו בפחות עוצמה. ייתכן ויש טעם לבדוק האם טיפול תרופתי אחר יכול לעזור לך יותר וישנה אפשרות שהוא ימליץ על כך. דרור

מה זה נותן? איךזה התחיל? זה ייפסק???