ליאת אני כבר מתגעגעת

אורחי נפשי בעידן הבדידות/ זלדה. פרחים וחרקים באו אל נפשי עם בשמים וזהב וקו דק מאד לנסותה בחידות, אור המזלות הביא לנפשי את תנועות השמים לנסותה באין סוף- ובדמדומים כאשר הכאב גואה הגיעו פתאום מילים בודדות עם כינור נבל ותוף לנגן בתוך הנפש העצובה לשיר בה על יפי העולם. ליאת תודה שהיית בשבילי בזמני הדימדומים. מקווה שקיבלת מה ששלחתי לך. לילה טוב.

תודה, א', על המילים הטובות שלך, כאן ובמייל. מטבע הדברים, אני נותנת קדימות - כמו תמיד - למה שנכתב ונאמר כאן, ובהמשך אגיע גם לשם. אני קצת מופתעת ונרעשת מכל החמימות העצומה הזו שמופנית כלפי, וקצת נבוכה מול העובדה שבעצם אהיה פה גם בשבוע הבא, כדי להיפרד סופית. העדפתי להודיע קצת מראש, כדי להשאיר לנו מרחב להתרגל לרעיון, ולהיפרד לאט. עוצמת הרגשות הזו מכה פתאום גם בי, וכמו בפרסומת ההיא, הגעתי למקום בו נגמרות המילים... לילה טוב ליאת